יצרייך יתלהטו פעמים רבות, כך היה כתוב במפה האסטרולוגית שלי. האופק שלך זרוע אהבות עזות ובנות-חלוף. שרשרת של שמות שזורים בנשיקות. אחדים שלווים, אחרים נדיבים. מהם גבוהים ומהם נמוכים, בהירים או שחרחרים, מכל המינים, ותו אחד משותף לכולם: איבר הזכרות המתנועע באי-נחת בין הרגליים.
אחדים מהם מתקדמים בבטחה, הם גבוהים וגאים, נוקשים ועיקשים, זקופים כתרנים. רבי און ותחבולה, בטוחים בעצמם, הגיוניים, בשלים ונחרצים, הם חודרים לכול. הם נכנסים, תופסים פיקוד וכשהם בפנים, איתנים ומבוצרים, הם יודעים שהגיעו הביתה ומה תפקידם. הם נכנסים ויוצאים, מתרגשים, מאיצים, מתוודעים לגבולות ממלכתם, קיסרות של לילה, נסיכות של נשיקה.
יש אחרים, קטנים, עצבניים וחוצפנים. הם תגרנים כאלה, סקרנים, תמיד ימצאו מקום לשחק, להתנסות וללכת לאיבוד. לפעמים הם בורחים לך, חוקרים מתוקים שכמותם, נחשים חלקלקים, מתחמקים כמו הסבון באמבטיה. מופתעים, הם גולשים על ירכייך הלחות וחוזרים לטפס, להוטים וחסרי סבלנות, מפלרטטים ומדלגים לעבר המפלט החם והלח שהם יודעים שמחכה להם. דגיגים שמחים ומטפטפים, שמקפצים מכוח הזרם הפנימי שלך, ולא אכפת להם איפה ואיך. הם צעירים ברוחם, מקלים ראש אפילו בעצמם.
תוכלי לאהוב אותם מאוד אבל הם לעולם לא יהיו שלך. הם אולי יאהבו אותך יותר, אבל לעולם לא תהיי שלהם. חמקמקים ועליזים, בני-חלוף ונפיצים, הם לא ישאירו אחריהם לא אבק כוכבים ולא עקבות. בקושי יישאר לך אותו זיכרון, מהוסס ומעורר געגוע, של השעות השמחות, היחידות שנחשבות, השעות שחיית באמת.