ספר זה מתמקד בעמדותיו של יצחק רבין כלפי הנושא שהיה יקר לו מכול ? ביטחון-ישראל. הספר סוקר את התייחסותו המפוכחת של רבין לנושא היחסים הבינלאומיים ואת התמורות ביחסו לסכסוך הישראלי-ערבי ולסוגיה הפלסטינית, וכן את מרכזיותה של ארצות-הברית בתמונת העולם האסטרטגית שלו. הספר בוחן את תמורתו של רבין בתפקידיו השונים ? בצה"ל, כראש הממשלה וכשר הביטחון ? לבניין כוחו של צה"ל, ומתמקד בפסגת הישגיו ? הכנתו של צה"ל לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב-1976. פרק נוסף דן בהבנתו המיוחדת של רבין את הצורך לשימוש מושכל בעצמה צבעית קונבנציונאלית ואת הקשר בין היעדים המדיניים לבין אפלת מגוון דרגות של אלימות. בספר נדונות גם עמדתו של רבין בסוגיית הנשק הלא-קונבנציונאלי במזרח התיכון והשלכותיה עבור ישראל, והערכתו את המצבה האסטרטגי של ישראל בתחילת שנות ה-90. בפרק האחרון מנתח המחבר את מדיניותו של רבין שנועדה להשיג הסדרים עם סוריה, ירדן והפלסטינים, ואשר סטתה לעתים מעמדותיו המדיניות הקודמות. בהחלטותיו המדיניות עמד אז רבין שוב במוקד המערכה ההיסטורית, והפעם הוביל, באמצעות הסכמים שנויים במחלוקת עם אש"ף, מהלך לחלוקת הארץ. הספר מציג לקוראים דמות פסיפס של מצביא ומדינאי עתיר זכויות ואדם בעל אישיות מורכבת ומרתקת אשר ביטחון ישראל עמד לעיניו תמיד. מחבר הספר, אפרים ענבר, הנו פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן ומנהל מרכז בגין-סאדאת (בס"א) למחקרים אסטרטגיים. תחום התמחותו הוא בעיות ביטחון לאומי במזרח התיכון. פרופ´ ענבר שימש חוקר אורח במרכז הבינלאומי וודרו ווילסון בוושינגטון ועמית מחקר במכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים בלונדון. כמו כן היה פרופסור אורח באוניברסיטאות ג´ורג´יטאון וג´ונס הופקינס. פרופ´ ענבר פרסם ספרים ומאמרים רבים בנושא ביטחון לאומי.