“הספר "כוח מבצעי" מאת וינס פלין (הוצאת אור-עם, 2004), הינו הספר ה-6 בסדרת הספרים אודות הסוכן החשאי והמתנקש מיטש ראפ. פלין נולד במיניאפוליס בשנת 1966. הוא סיים את האקדמיה על שם סנט תומאס בשנת 1985 ואת האוניברסיטה על שם סנט תומאס, במגמת כלכלה. בשנת 1990 עזב את עבודתו מתוך רצון להיות טייס בחיל הנחתים האמריקני. שבוע לפני תחילת הקורס, הוא קבל הודעה שמועמדותו נדחית, משום שבצעירותו סבל מהתקפי אפילפסיה. לאחר שנתיים הוא הגיע לכלל החלטה נועזת, לעזוב את עבודתו ולהתמסר לכתיבה. הוא עבר לקולורדו. לאחר חמש שנות עבודה ויותר משישים מכתבי סירוב שקבל מהוצאות ספרים שונות, הוציא את ספרו הראשון באופן עצמאי ומאז כיכב בראש ברשימת רבי המכר של ה"ניו-יורק טיימס". הוא התפרסם בזכות התיאורים והאזהרות המתמידים שבספריו, כנגד הטרור של האסלאם הפונדמנטליסטי.

פלין נחשב לסופר פופולרי בקרב החוג הפוליטי והחברתי של העיר וושינגטון, ובין אוהדיו נמנים הנשיאים לשעבר ביל קלינטון וג'ורג' ו. בוש. הוא ידוע בקרב קהילת המודיעין כסופר שתיאוריוריאליסטים, וספרו "הצופן וושינגטון" עוכב פרק זמן על ידי הפנטגון ואושר לפרסום רק אחרי בדיקה ביטחונית. ע"פ פרסום של הוצאת כנרת זמורה ביתן ספריו של פלין נלמדים בקורסי ההכנה של ה- CIA (הצהרה שבאופן אישי קשה לי להאמין לה). פלין שמש כיועץ לסדרת הטלוויזיה 24, מהעונה החמישית ואילך. הוא הלך לעולמו בשנת 2013, לאחר מאבק ארוך בסרטן הערמונית. הוא פרסם ארבע עשר ספרים, אשר שלושה מהם הופיעו בתרגום עברי.

גיבור ספריו של פלין הוא מיטש ראפ, איש ה-CIA. ראפ, יליד מדינת וירג'יניה, היה סטודנט באוניברסיטת סירקיוז. בעת לימודיו שיחק בנבחרת הלאקרוס של האוניברסיטה. הוא ניהל במערכת יחסים רומנטית עם סטודנטית בשם מרי, אשר נהרגה בשנת 1988 כאשר מחבלים שנשלחו על ידי המודיעין הלובי פוצצו את טיסה 103 של פאן אמריקן, במה שהפך להיות כ"אסון לוקרבי". בעקבות זאת בחר ראפ לנטוש את לימודיו ולהתגייס לסוכנות הביון המרכזית, שם התנדב לפרויקט חדש וסודי, "מחלקה חשאית למלחמה בטרור שכונתה 'צוות אוריון'. תפקידה היה לפעול בחשאי ולהעביר את המלחמה למגרשם של המחבלים. מיטש ראפ עמד בראש יחידה זו כמעט עשור. הוא הפסיק לספור כמה אנשים הרג בשליחות ארצו, וחירף את נפשו יותר פעמים מכפי שרצה לזכור" (עמוד 46).

ראפ מסור מאוד לארצו. "בימיו הראשונים כלוחם בטרור שמע קצין בכוחות המיוחדים מדבר עם חייליו לפני שיצאו למשימה של שחרור חטופים. הקצין קיבץ את אנשיו ואמר בפשטות, "אם אתם זקוקים כרגע לדברי עידוד, אין זה תפקיד המתאים לכם. כולנו יודעים לשם מה אנחנו כאן, ובכן הבה נבצע את המוטל עלינו." איש לא אמר מילה; לא היה צריך בכך.
סצנה זו נחקקה בזיכרונו של ראפ. בימים ההם היה רק בן עשרים ושלוש. שנים עשר מהלוחמים קרי המזג והנועזים ביותר שהכיר נכנסו לשני מסוקי בלקהוק ויצאו לבצע את משימתם בדייקנות מושלמת. זה היה אחד הדברים היפים שראה בחייו" ׁ(עמוד 98). הוא איש פעולה וצלף מיומן אשר בשעת הצורך אף אינו חושש ליטול את עשיית הצדק לידיו. אף כי הוא בעל לשון שנונה הוא ממעט בדיבור, ולעיתים קרובות חש תסכול מסרבול הנהלים והסחבת שמאפיינים את הממשל ועל כן נוהג להתעלם מהם. הנשק המועדף עליו הינו אקדח ברטה מדגם אף-92. ראפ "היסס רק שבריר שנייה והרים את אקדחו בדיוק כאשר צרחה מקפיאת דם נפלטה מפי הילדה. ממשתיק הקול של אקדחו נורה כדור בקוטר 9 מ"מ. זה פגע בראשו של החוטף הקרוב אליו ביותר, והלה נפל מיד על האיש שישב לידו" (עמוד 232).

עלילת הספר הנ"ל נפתחת כאשר צוות מיחידת הכוחות המיוחדים של הצי (Navy Seals) בפיקוד ג'ים דבוליס, שנשלח לפיליפינים כדי לשחרר משפחה אמריקאית שנחטפה בידי ארגון טרור מוסלמי קיצוני, אבו סאיאף, נלכד במארב קטלני. ראפ, שזהותו נחשפה במבצע מיוחד בו הוביל יחידת קומנדו אמריקנית אל לב עיראק כדי למנוע את הצטרפותו למירוץ החימוש הגרעיני, מתמנה ליועץ מיוחד ללוחמה בטרור של ד"ר איירין קנדי, ראש ה-CIA. ראפ זועם וחש ששעליו להשיב מלחמה שערה. המשימה הייתה סודית ביותר ? אם כן, כיצד נודעו פרטי המבצע למחבלים? במקביל מתנקש פלסטיני מסתורי בשם דייוויד פועל ברחבי אירופה, ארצות הברית והמזרח התיכון כשהוא נחוש בדעתו לחרחר מלחמה ולזרוע חורבן והרס. על ראפ, שנעזר בסקוט קולמן, איש הקומנדו הימי ו"מפקדה לשעבר של יחידה 6 של הכוחות המיוחדים" (עמוד 126), הידועים גם בכינוי צוות 6 של אריות הים, מוטל לפתור במקביל גם את משבר בני הערובה בפיליפינים וגם לסכל את תכניותיו של המתנקש המסתורי.

הספר מתרחש על רקע האינתיפאדה השנייה וישראל ממלאת בו תפקיד מרכזי. כך למשל בולט ראש המוסד הלוחמני בן פרידמן, שמזכיר במעט את דמותו של האלוף המנוח מאיר דגן. "פרידמן נולד בירושלים ב-1949 והצטיין במלחמת ששת הימים ב-1967. אחרי המלחמה הועבר לאמ"ן, אגף המודיעין של צה"ל, ולאחר מכן למוסד. במוסד התגלה כלוחם, או בעגה המקצועית מחסל, יעיל מאוד. הוא התמחה ברדיפה אחרי אנשי כוח 17 של יאסר ערפאת" (עמוד 114). בין היתר השתתף פרידמן במבצע "אביב נעורים" באפריל 1973. "בפשיטה שערכה קבוצה נבחרת של סוכני מוסד וחיילי קומנדו בלב ביירות. המטרות באותו לילה היו שלושה מאנשי אש"ף הבכירים ביותר. מומד נג'אר, כמאל אדוואן וכמאל נאסר נורו כולם בבתיהם" (עמוד 138). ואת דמותו של ראש הממשלה דוד גולדברג שלו דמיון רב לראש הממשלה אריק שרון. "גולדברג כלל לא נראה כנץ. חזותו העגלגלה שידרה רוך שלא הלם את הדימוי של גיבור מלחמה. רעמת שערו הלבנה עיטרה פנים שזופות ולסתות כבדות. הוא היה איש גדול ממדים אך לא שרירי, ובנקל היה אפשר לראות בו גרסה בוגרת של הילד השמנמן שהילדים נהנו להציק לו. אך זה היה רושם מוטעה. קשיחותו ואומץ לבו של האיש היו לאגדה. גולדברג דמה לשור שלעולם אינו נרתע מלתקוף בזירה. פעמים רבות הצטיין בשדה הקרב, ולכן רחשו לו בני עמו כבוד רב" (עמוד 262).

ניכר כי המחבר סוגד לרפובליקנים קיצוניים דוגמת סטיבן באנון. אף שהמחבר בקי בפרטים המבצעיים ואפילו בנבכי הפוליטיקה הישראלית והבירה (הן במפלגת הליכוד והן בגולדסטאר), הרי שהפאתוס והדרמה שמלווים כל דיאלוג הופכים את העלילה למגוחכת, , אם כי מותחת לפרקים. בקיצור למכורים בלבד.”