"לא באנו להישאר" הוא מסע מרתק בעקבות אלפי אפריקאים ואפריקאיות שהגיעו לישראל בשנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים, וחיו כאן לאורך שנים כמהגרי עבודה בלתי חוקיים. הרחק מאפריקה וקרוב אליה, בתוככי המציאות הישראלית ובמנותק ממנה, בנו האפריקאים - בעצמם ולעצמם - מארג של התאגדויות ומערכות תמיכה חברתיות, ובמרכזן כחמישים כנסיות שיצרו עוגן של שייכות, בית חלופי. מעטים מקרב האפריקאים עזבו את ישראל מרצונם, רובם גורשו ממנה בראשית שנות האלפיים. "לא באנו להישאר" מתעד את סיפורם מנקודת מבטם - משלביההתארגנות הראשונים לקהילה "אפריקאית-ישראלית", דרך הצמיחה וההתרחבות, ועד להתפוררות והחזרה הביתה.הספר הוא פרי עשר שנות מחקר איכותני-פרשני בקרב מהגרי עבודה אפריקאים. גליה צבר זכתה באמונם: הם פתחו בפניה את ביתם ואת ליבם ושיתפו אותה בסיפור הגלוי והנסתר של נדודיהם הפיזיים נפשיים רוחניים מאפריקה לישראל ובחזרה. מה נותר להם מן התרבות הישראלית - שחלקים ממנה אימצו בהיותם בינינו - כאשר גורשו מכאן ושבו "הביתה"? במה היה הסיפור הזה שונה מן הסיפור שסיפרו לעצמם ולנו כאשר חיו בישראל? זהו סיפורו של מיעוט נראה לעין שנעלם מעיני רובנו. הוא מציע תובנות חשובות עליהם, ולא פחות מזה - עלינו.באביב 2009 תקבל גליה צבר מידי הדאלאי לאמה את אות ה- "Unsung Heroes" מטעם ארגון Wisdom in Action, כהוקרה על פעילותה המשלבת מעשה מחקרי ועשייה חברתית.