ביד רגישה ובטוחה מוביל יאיר שץ את הקורא למחוזות הקיבוץ - של אז והיום. הספר נפתח בהתעוררות מיוסרת מתרדמת ממושכת על מיטת בית החולים, ומסתיים בחמלה מפוייסת תחת אשל נוטף גשם בבית קברות קיבוצי. תוך התבוננות חודרנית בחייהם האישיים של הסובבים אותו, קרובים ורחוקים, נחשף עולם קטן ודחוס של רגשות בני אנוש. אהבות מרגשות ושנאות מרות, חברות אמיתית ושעות חסד מרגשות, אמונה ושגיונות כפירה, סודות ושקרים. זהו מסע חושפני אמיץ, דרך שלושה דורות של אנשים ומאורעות, כשטיח טלאים ססגוני ועז רגש הולכים ונפרשים קורותיו של ילד, נער ומתבגר רגיש וחד עין, ומשפחה יוצאת דופן, חריגה בחברה מגויסת שאין בה מקום לחריגים, נער שבגר והלך אל מעבר לאופק.כל זאת תחת עינה הבוחנת והבקורתית של החברה הקיבוצית הסגורה. סיפורן של הדמויות המרכזיות בספר הנו במידה רבה תמונת החיים בקיבוץ בכלל, לאורך שנים ודורות."שנים נלחמתי בשדים", אומר נדב במשפטי הסיום, "וגיליתי שלא היו שם שדים!", ומוסיף: "לא, אין בלבי אף טיפה של מרירות או טינה, אשרי שזכיתי בילדות שכזאת".יאיר שץ נולד ב- 1935 בראשיתו של הקיבוץ המתהווה. את שירותו הצבאי ושנות מילואים רבות עשה כלוחם בשייטת 13. בין נשיאה בתפקידים בועדת הביטחון של התנועה, לשירות בח"ול כקב"ט ספנות, מילא שלל משימות בקיבוצו - שליח התנועה בצרפת, מזכיר הקיבוץ, גזבר וכו' אותן שילב עם עבודה ברפת, בשדה ובמוסך.זהו סיפורו הראשון שנכתב מתוך דחף פנימי לאחר שפרש לגמלאות.הספר מאיר זווית בסיפורה של תקופה שהטביעה את חותמה על החברה הישראלית ומתאר את ההוויה בארץ ברוב שנות המאה הקודמת.