סיפורי טאו וזן אינם דת או פילוסופיה, אלא סיפורי התנסות, דרך של חקירה עצמית לשם הכנת טבענו האמיתי, כפי שאומצו על ידי רוב תרבויות המזרח הרחוק בהודו, סין ויפון. ארבע מטרות כלליות לסיפורים: להביא את התלמיד להארה. להדגים סוגיה מסוימת מתוך תלמודו. לבטא את ההומור והשנינה המיוחדים להם. לבחון את עומק ההבנה והתפיסה של הלומד אותם. נאמר כי מי שירד לעומקם נפטר מהספק, אינו יודע פחד, אינו משתוקק עוד לדבר ומשרת את האנושות מתוך נדיבות ואהבה.