אילת שמיר-טוליפמן ונסים קלדרון, מביאים כאן סיפור (``האם אתה רואה את מה שאני שומע``) ומסה (``התבנית והנוף``) שיש ביניהם דיאלוג, הדיאלוג נוצר בזמן אינתיפאדה אל-אקצה. הסיפור של שמיר-טוליפמן מנסה לחדור אל הדינמיקה, ואל האינטימיות, ואל התשוקה, שכולם מעורבים במעשה חקירה של פלסטיני בכלא ישראלי. וזאת באמצעות פירוק והרכבה מחדש של מפגש התודעות בין חוקר ונחקר, של לשון החקירה, ושל הזמן והמרחב בתא, במהלך העינויים. המסה של קלדרון עוסקת בשאלה אילו יחסים ניטוו בין הישראלי כקורא עיתונים לבין הישראלי כקורא של סיפורים ושירים, כאשר הברוטאליות נעשתה יומיומית, קלדרון הוסיף גם עדות על שהייה בניו-יורק, בזמן ההתקפה על העיר, המעבר מן הברוטאליות במקום הישראלי-פלסטיני הקטן אל הברוטאליות במקום האמריקני הענק היה כרוך בהלם-של פרופורציות, אבל גם במחשבה על סמלים רצחניים כאן וסמלים רצחניים שם. כדי לפענח את הברוטאליות הספציפית הזאת, כדי לעקוב אחרי מערבולת הרגשות שהיא מזכירה, ושהיא מחדשת, היה לשני הכותבים צורך לכתוב כתיבה פרגמנטרית, לחבר בין חומרים רחוקים זה מזה. בין הפרגמנטים של אילת שמיר-טוליפמן לבין הפרגמנטים של נסים קלדרון. נמצאים כאן גם הפרגמנטים של יובל שמעוני: שלושה קולות משוחחים זה עם זה בזמן מלחמה. סיפוריה הראשונים של אילת שמיר-טוליפמן ראו אור בחוברות עכשיו. גם ספר הפרוזה הראשון שלה, ``גנסין 3``, ראה אור בהוצאה זו בחורף 1999. נסים קלדרון עורך, יחד עם גדי טאוב, את כתב העת מקרוב. ספרו האחרון, ``פלורליסטים בעל כורחם``, הופיע בהוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן בשנת 2000.