וויליאם גדיס פרסם ארבעה רומאנים בימי חייו, יצירות כבירות ומורכבות שסימנו את צעדיה הראשונים של תנועה חדשה בספרות. נובלה זו היא יצירתו האחרונה בפרוזה, שבה רעיונותיו ואמנותו מגיעים לשיאם החריף והממצה. במשך יותר מחמישים שנה העלה גדיס על הכתב רשימות לספר שיעסוק בהפיכת האמנות לתעשייה דרך סיפור ההיסטוריה החברתית של הפיאנולה, הפסנתר האוטומטי, בארצות הברית. בשנים שקדמו למותו ב-1998 גדיס סינן והתיך את שפע החומר שבידו לכדי חיבור פרוזאי אחד, מונולוג דרמטי הנישא בידי אדם בערוב ימיו שמחלה סופנית מאכלת את גופו. "האיש שבמיטה" שוכב מהרהר על ערש דווי, נחרד מהידרדרותה של הציוויליזציה ומנסה להסביר לעולם מהו הדיבוק שאחז בו בטרם יוציא את נשמתו או בטרם תיטרף עליו דעתו. אגפה פעורת-פה מבטאת הרהוריו של גדיס (להם נתן ביטוי בספריו לאורך כל הקריירה הספרותית שלו) על תרבות טכנולוגית של תאגידים ועל השפעותיה ההרסניות של תרבות זו לאמנות בכלל. יצירה זו, על סגנונה האוונגרדי המרתק, מהווה "סיום מבריק למלאכתו של סופר פורץ גבולות" (Publisher's Weekly). וויליאם גדיס (1998-1922) הוא מן הסופרים החשובים ביותר בארצות הברית במאה העשרים. הוא פרסם חמש יצירות, שתיים מהן זכו בפרס הנשיונל בוק: JR ב-1976 ו-A Frolic of His Own ב-1995. שני רומאנים אחרים שלו מהווים ציון דרך בספרות: The Recognitions מ-1955 ו-Carpenter's Gothic מ-1985. "רב-אמן בספרות האמריקאית המודרנית. כתיבתו יחידה במינה ואין להשוותה לכל כתיבה אחרת" - ג'וזף הלר "כתיבתו אמיצה ורבת עוצמה, שאפתנית ביסודה ומרשימה בסגנונה" - סול בלו