המושג "צדק" על שתי תמונותיו, "צדק" ו"צדקה", מהווה אחד מעמודי התווך של התודעה המקראית בכללותה. התביעה להנחלת עקרונות הצדק בקרב בני האדם וביקום כולו ניצבת במרכזה של התפיסה המונחת בתשתיתם של ספרי המקרא כולם. אכן הכרה זו גוררת מצדה מרחב של משמעויות וגוני משמעויות העשויים בהסתעפותם ובהשתלבותם לחבוק את עולמות המין האנושי בתולדותיו ותמורותיו.בפרקי החיבור נסקרות באורח פרטני 278 היקרויותיו של המושג "צדק" באסופה המקראית, על רקען, הקשרן, מגמתן ותכליתן. בסיומה של סקירה זו מצטיירת אספקלריה נהירה למעמדו של המושג "צדק" במערכת היחסים שבין האדם לבוראו, בין האדם לזולתו, בין היחיד לחברתו ובין האדם לעצמו, על רצונותיו וכיסופיו שלו.כינוסן של כלל ההיקרויות בחיבור זה פותח אשנב לעיון מקיף ומעמיק יותר בתחום נדרש ונכב זה, ולבינת מקומו ואופני עיצובו של המושג במרא העברי.חיבור זה הוא החמישי בסדרת החיבורים על מושגי היסוד באסופה המקראית.

שם הספר
הגות עברית בארצות האיסלאם
המקור המוחלט - ושימושיו בשפה העברית
שיכולי אותיות וכפלי צורות בשפה העברית
שמות עצם כפלי מין בשפה העברית
גניזה וספר: פרקי עיון במגילות מדבר יהודה