"אני מרגישה כאילו אני נוסעת ונוסעת ואין לי לאן לחזור," אומרת סאלי בת החמש-עשרה לאביה ביום קיץ אחד, חם ומחניק, במנהטן. האב, שמבקש לשווא לאחוז בה ולהחזיר אותה אליו, תופש בחלחלה את גודל האימה: "[...] לא הייתה דרך חזרה. פתאום כל נקודות המגע בינינו נעלמו. הייתכן? [...] בִּן יום, היינו לזרים." כעבור זמן קצר נקבעת במחלקה פסיכיאטרית אבחנה רפואית לאותו מסע שקרע כך את הנערה מאביה ומשִׁגרת יומה ושיבש לחלוטין גם את חייו שלו: "הפרעה דו-קוטבית", או בשמה המוכר יותר: "מאניה-דפרסיה".
הספר "רדי מהר, שמש" הוא כרוניקה ספרותית של כברת הדרך הקשה שעשה האב, מייקל גרינברג, בקיץ ההוא עם בתו שהוגדרה פתאום חולת נפש – תיעוד של ההתמודדות הראשונית עם החולי. פנים רבות יש לה להתמודדות הזאת, הן ברמה המעשית והן ברמה הרגשית, והמחבר מגלה אותן אחת-אחת, לא פעם בהפתעה גדולה. הוא מגלה אותן ברחובות ניו יורק, בחדרי המחלקה הפסיכיאטרית ובמסדרונותיה, ובראש ובראשונה בחייו האישיים, עם עצמו ועם בתו ועם שאר האנשים הקרובים לו. את כל אלה מתעד הספר בכתיבה בהירה ומפוכחת, רווּיה צער מאופק ומתובלת בהומור, ואגב כך גם משרטט בדייקנות קווים אחדים לדיוקן של המציאות האנושית והחברתית בכרך האמריקאי הגדול.
*
מייקל גרינברג, מסאי, סופר ותסריטאי, נולד בניו יורק. בן שש-עשרה עזב את בית- הספר ונסע לארגנטינה, ושם סיקר בכתבות עיתונאיות את "המלחמה המלוכלכת". מאז 2003 הוא בעל טור ב-Times Literary Supplement (TLS). רשימותיו עוסקות בנושאים ובתחומים שונים ומגוונים, ובהם החיים בניו יורק וביקורת ספרותית. סיפורים ומאמרים פרי עטו התפרסמו עד כה גם בכתבי עת אחרים. גרינברג גר בניו יורק עם אשתו ובנו בן התשע. הספר האוטוביוגראפי "רדי מהר, שמש" ראה אור ב-2008.