הספר מתחקה אחר יצירותיהם של המחברים והמתרגמים מתקופת ימי הביניים, אשר הרחיבו את גבולות הלשון העברית ויצרו רובד לשוני חדש, שמביע בבהירות מושגי פילוסופיה ומדע.
המחבר דן בהתהוותם של מונחי מתמטיקה רבים ואף בבעיות כלליות, כגון אופייה של לשון המדע, ההשפעה ההדדית בין לשונות, התרגום והשאילה הלשונית.