“ואו.
אל הספר הגעתי במקרה דרך תמונה שפורסמה בעיתון הארץ. במדור "תמונה אחת בשבוע" כך גם התוודעתי לסיפור הטרגי. התמונה כשלעצמה מאוד מיוחדת וניתן לראות אותה בקישור:
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1625691


מדובר ביומן מסע שכותב קפיטן סקוט, בדרכו להיות הראשון שיכבוש את הקוטב הדרומי, ויחזור כדי לספר את הסיפור.
להשיג את הספר לא היה פשוט, אבל הצלחתי בזכות אתר סימניה
והגלריה לספרות.
בדואר הגיע ספר שכל דפיו צהובים ונוטים להישבר, הודפס בבית הדפוס "אומנות" או כפי שכתוב בדף השני Printed in Palestine, העותק שהגיע לידי היה דייר בספריית קיבוץ אפיקים קודם שהתגלגל ל"גלריה".
הספר כתוב בשפה היאה ללפני מאה שנים (1912), יומן שמתעד את תלאות המסע יום אחרי יום, הגבורה לצד הטיפשות וחוסר התכנון, מסירות הנפש אל מול הקולוניאליזים שחושב שיודע הכול הכי טוב, התקווה ומנגד היאוש הרב.
יומן מדהים ולמרות שקראתי אותו בימים חמים אלה בנגב היוקד, לא יכולתי להחניק רעידות צינה שעברו בי בקריאת שורות המתארות את הקור העז והקשיים הרבים.

ציטוט:
"אלוהים אדירים! ואל המקום הנתעב הזה שרכנו דרכנו ולא קיבלנו בשכרנו גם את ההכרה,.... ובכל זאת - לא דבר ריק הוא לחדור למרחקים כאלה, ומ יתן והרוח יאיר לנו פנים בים מחר".

ספר וסיפור חשוב”