“מכירים את זה שכולם אומרים משהו אחד על דבר מסוים ומישהו אומר משהו אחר על אותו דבר ? אז זהו בדיוק הגיבור שלנו- לקס המשורר. כשכולם בורחים ומנסים לשרוד את הסכנות הרבות שמתלוות למהומות באנגליה, כל מה שלקס חפץ זה שמישהו ישמע את השירה שלו. הוא חי במעין מציאות אלטרנטיבית, מנותק, תלוש אך מעט גאוותן בשירתו, מודע ליופיו ולמרות שהוא סוג של מעופף עדיין יש בו תמימות שקל לחבב. כמות הפעמים שלקס מתקרב אל המוות היא רבה בכמה נקודות בנובלה הזו שנדמה שלקס מפספס את הפואנטה או את הרמזים שעליו להתעורר מעולם החלומות שלו. כתיבתו של מרטין מילר בעיניי היא כמעט חד פעמית, מיוחדת ומחברת מלא עולמות וסוגיות לתוך סיפור יחסית קצר (כ 160 עמוד). מרטין מילר מצליח להשיג את אווירת האורבניות המנוכרת ומשתמש בזה דווקא בשביל להדגיש את הפן המריר מצחיק שבעולמו של לקס. הספר מכיל כל מה שצריך בשביל לגרום לקורא להמשיך לקרוא ולנוע עם ההמון הזועם והנוהר לכל עבר שהורס את העיר והופך אותה למעין חורבות עיר עתיקה.
סמים, שירה, מיסטיקה, אלימות, מיניות מערכות יחסים כל אלה מאוכלסים לנובלה הקצבית של מרטין מילר "לקס המשורר". נובלה מלאת הומור שחור בריטי המתגלגלת לתוך לילה אחד דחוס של מהומות אזרחים באנגליה. האווירה אפוקליפטית משמשת כרקע שיש בו תמיד עניין ותנועה, לדמות הראשית לקס המשורר, הניגודיות הדרמטית בין מה שלקס רואה בעיניו שהמציאות היא בכלל במקום אחר, הרבה יותר פיוטית, פואטית ומעט תמימה לאומת הרקע המציאותי הכאוטי, בגלל הניגודיות הזו נוצרים פערים עצומים בין לקס לסביבתו מה שגורם ללא מעט מצבים קומיים ומהנים לקריאה. מומלץ בחום !”