אודיסיאה אפית: ריאליזם אנושי נוקב ונוגע ללב, החודר לנבכי הנפש. זוהי האודיסאה האותנטית של "בן-ישראל". במהלך החיפושים אחר הסיבות למהות קיומו והבנת הסיבות שגרמו להתפוררותה של התרבות המערבית, נדד המחבר במשך 14 חודשים והגיע עד לגיבראלטר וצפון אפריקה, כשהוא חוצה את אירופה המערבית בדרכו למזרח התיכון.
בכמיהתו הנואשת לחיים ולאהבה, ניסה המחבר למלא את הריקנות שבנשמתו בהלגה, בריט ואינגר; הפך לחסידן של תורות שונות שביניהן ניתן למנות את הבודהיזם, הפראגמטיזם, האכזיסטניצאליזם וההדוניזם, אך לא הצליח באמצעותן של הללו להגיע להבנה מעמיקה יותר של עצמיותו ושל זהותו. כשהוא ניצב נוכח התפוררותן המוסרית של הערים שעבר בדרכו, הגיע לידי מסקנה כי מטרתם של החיים ומשמעותם הינה נסתרת וכי אין לדעת אותה.
בעקבות ביקורו במחנה הריכוז שבדכאו, גרמניה, החליט להקדיש את חייו להוראה, תוך שהוא מקווה כי החינוך הוא שיבער את הדעות הקדומות ואת הבערות. אך השאלות שלא הצליח לתת להן תשובה המשיכו להטריד את מנוחתו.
כאתאיסט נבון ומתוחכם, הגיע לנקודת משבר בחיים וניצב, בעת שהותו בישראל, מול הצורך לפתרון אישי של הבעיות המעסיקות אותו.