``זה מה שהיא עושה עם מילים: היא מכה בך בפרצוף, מותק, זהו אמבוש, זוהי חטיפה, עלול להשפך דם, הדם שלה, קרוב לוודאי. מלכת הטרגדיה פמלה קרול ? ילדה מנוצלת, אשה מוכה בריונית רומנטית, ניצולת סרטן, מוצר הוליוודי פסול, חפץ יאפי מושלך ? כותבת שירה מן הגיהנום ובחזרה`` כך תואר בעיתון ``הפילדלפיה אינקווייר`` (1989), מופע הקראת שירה של המשוררת האמריקאית היהודיה פמלה קרול, המכונה לה לוקה (בספרדית: המשוגעת). ספרה של לה לוקה, ילידת 1950, פורסם לראשונה ב1989- בהוצאת ``סיטי לייטס`` היוקרתית, העורך, המשורר לורנס פרלינגטי, התוודע לשיריה כשייצגה את ארה``ב בפסטיבל אמנויות בקלגרי, קנדה, מיהר להחתימה על חוזה. לה לוקה כותבת מתוך מחשבה על קהל (``השירה שלי היא תאטרון, גרפיטי``). היא דיבורית, היא קצבית, היא מינית, היא מצחיקה. בכל שיר שלה יש ספור, והסיפורים, לא אחת, כאובים ומחרידים, אבל היא מספרת אותם בכוח הנביעה שירי נדיר, שעוקר את הכאב משורשיו המדכאים.