במשך עשרות שנים נודעה יונה בחור (נולדה בחיפה ב1928-; מתה בתל-אביב ב1991-) בעיקר כמבקרת ספרים במוספים הספרותיים של העיתונים היומיים ("הארץ", "למרחב", "דבר", "על המשמר", "מעריב", "ידיעות אחרונות"). היא פירסמה גם ספר סיפורים אחד, וטרחה הרבה, כפי שמסתבר מתוך יומניה, על רשימותיה הספרותיות ועל הסיפורים. ואולם דווקא הטקסטים שלא פירסמה, שלא טרחה עליהם, שנבעו ממנה בנביעה בלתי-נילאית, בלתי-ספרותית, נטול עכבות - דהיינו: היומנים שכתבה במשך עשרות שנים - מתגלים עכשיו כמיטבה הספרותי והאנושי. מתוך כשלושים וחמש מחברות יומן, שהותירה אחרי מותה, הופיעו בשעתו ארבע מחברות יומן (יונה בחור, "ארבע מחברות יומן", הוצאת ירון גולן, 1993). עתה עבר דורון קורן על כל מחברות היומן וברר מתוכם את החלקים העזים ביותר המצטרפים לסיפור חייה הנואש. ספר היומנים שלה עשוי להתגלות כאחת התעודות האנושיות האמיתיות, המרתקות והרגישות ביותר בספרות הישראלית. כאן נחשפת יונה בחור בבדידותה הקשה, בצימאונה חסר המרפא לאהבה, במגעיה החברתיים והמיניים, בייסורי מחלת הסרטן שלה, בנסיעותיה אל כל מיני אפשרויות-אושר, וכאן היא חושפת בעיניה הביקורתיות להפליא מקצת מהצדדים הריקים, הלא-רוחניים, האטומים של החברה הישראלית. ספר חיים מרעיד.