מפיסטו, השטן המקטרג מספר איוב, המתמקם על ארובות אושוויץ, זירת הרוע הפאוסטי, שנדמו עם תום המלחמה, וצחק את צחוקו הרועם. הה, הה, הה. מפיסטו צחק. על פאוסטים שעלו בעשן יחד עם קורבנותיהם היהודים. מפיסטו, השטן מקדמת דנה. הופקד לתעד את האיוולת האנושית. טענתו היא שבהבדל ממתת הלשון, כלי היצירה שהוענק לאדם, שבאמצעותה הוא יכול ליצור, לו הוענק רק הצחוק. מפיסטו, השטן, צוחק הה, הה, הה, על איוולת האדם בכל הדורות שעושה שימוש מעוות בכלי השפה שהוענק לו - במקום ליצור חיים טובים יותר באמצעות כלי זה. הוא הופך אותו לכלי משחית, לרצוח את הזולת. לפוצץ את כדור הארץ. מפסיטו, השטן, צוחק וצוחק, הה, הה, הה, האדם מרוב רצון ליותר ויותר, באיוולתו הורס והורס, משחית ומשחית, הה, הה, ההא. ספרי רבקה שכטר: מיסטיקה וקיומיות (1966); האדם והאל (1975); אויב קוסמי (1979); אושוויץ כממלכת פאוסט (1986); ועלם נגלה (1989); השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי (1990).

שם הספר
השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי
קוסמולוגיה ושפה - אוניברסיטה משודרת #
אויב קוסמי
עולם בתוך עולם