השואה באירופה לא הסתיימה עם מפלת גרמניה הנאצית ועם שחרורם של שרידי מחנות הריכוז וההשמדה. השפעותיה והשלכותיה עברו אל הדור הבא, דור שבניו לא נאלצו אף פעם לעמוד מול קלגס נאצי. "האירוע החשוב ביותר בחיי התרחש לפני שנולדתי" - אמר אחד מילדי הניצולים במהלך ראיון המחקר עם מחבר הספר הזה, שיצא לברר כיצד עוצבו חייהם של בני הדור השני על ידי ההתנסות שעברו הוריהם בתקופת המלחמה. "לגדול פירושו היה לרסן את עצמי, לעתים קרובות עד כדי שיתוק, לשמע המלים: ´איך אתה יכול לעשות לי את זה אחרי כל מה שסבלתי?´" נזכר המחבר, בעצמו בן לניצולים, במבוא לספרו. "בני עמי היהודים ותולדותיהם היו מוגדרים לחלוטין, כך חשתי, על ידי הסבל והדיכוי". הספר הוא פרי מחקר מעמיק על מתכונות חייהם של ילדי הניצולים, גברים ונשים באמצע חייהם, שכבר מגדלים היום, באמריקה ובישראל, את ילדי הדור השלישי לשואה. בתשובותיהם לשאלון המחקר ובשיחותיהם הארוכות עם המחבר הם מספרים על התנסויותיהם כילדים ועל יחסיהם עם הוריהם הניצולים ומתארים את נוכחותה הנמשכת של השואה בחייהם. ספרות המחקר על פני הדור השני לשואה כבר ממלאת מדפים רבים מאוד, אבל הספר הזה מיוחד במינו. מחברו, אהרון האס, מתמודד עם הנוסחאות הפסיכואנליטיות המקובלות ועם נטיית החוקרים לראות את העולם מבעד למשקפי הפתולוגיה והוא מתמקד בשאלות קיומיות, כגון, היחס הבסיסי לחיים, היכולת לאינטימיות, אשמה, השקפת עולם ואמונה באלוהים - בלי להירתע מלהיכנס לדיון בשאלות פילוסופיות ותיאולוגיות. ומעל לכל - הוא מניח לבני שיחו לספר את סיפוריהם בלי להכניסם מיד לסד המלל המקצועי. התוצאה היא ספר מעמיק ומרתק, לא רק לבעלי מקצוע אלא לכל מי שמבקש להבין כיצד ועד כמה עומדים חייהם של רבבות - ובמיוחד בישראל - בצלם של האירועים שהתרחשו באירופה לפני יותר מחמישים שנה. אהרון האס הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה של מדינת קליפורניה בארצות הברית ופרופסור-עוזר לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג´לס (UCLA). הוא מנהל קליניקה בלוס-אנג´לס, והוא מרבה להרצות על הנושאים הנדונים בספר זה.