מחבר הספר היה בן שלוש עשרה (תלמיד בבית יתומים) כשעלה בידו לרפא התקף שיגרון בשוקיו. הוא הבחין שהכאבים הולכים וגוברים ביום ושוככים בלילה, כשהרגליים במצב מאוזן. התחנן לפני יתום אחר וביקשו להעניק לו את החותלות שהיה משתמש בהן בגאווה יתרה, בבוקר היה חובש את השוקיים בחותלות ובערב היה מוציאן, זה היה הריפוי הראשון המוצלח שלו. כשיצא מבית היתומים בגיל חמש עשרה ויצא לחיים, הוא צפה מראש שתמיד יישאר עני ולא יזכה בטיפול הרופאים, לכך החליט ללמוד מדעי הבריאות, לא כדי להיות רופא, אלא כדי לרפא את עצמו על כל מחלה שלא תבוא. בגיל עשרים עזב את קושטא ונסע לפריס. שם הוא הכיר את רופאו היהודי שלו השולטן המנוח אבדול-חמיד. רופא זה היה אומר: ``לא נכוו שהמצרים הוכו בעשר מכות כי אם היהודים`` (רמז למספר המוגזם של חולים בקרב עמנו). אותו רופא מלכותי היה מסכם את סוד הבריאות בשלושה עקרונות: ``ראש קר, בטן ריקה, רגליים חמות``. המחבר היה פעם מפצח שקדים כשניגלה לו בדרך נם סוד הבריאות. ``ככלות הכל``, אמר אל ליבו, ``אנו חבים את מעט הבריאות ממנה נהנים אנו למזונות הניתנים לאכילה כמו שהם, ללא בישול או טיגון``... ימים ספורים לאחר מכך, בעוברו לפני דוכן ספרים, נתקלו עיניו בכותרתן של ספר גדול ועבה בזו הלשון: ``ריפוי ובריאות על ידי המזונות`` מאת פרופסור מנרהיים. הוא הקדיש את הפרוטות המעטות שהיו בכיסו לקניית הספר, קרא בו בהתלהבות רבה ומצא אישור להרגשותיו. מאז הזניח לימוד השפות והספרות היפה וכמעט שוויתר על השירה למרות רגישותו וטעמו הטבעי בתחום זה ושקע רובו ככולו בחקר הרפואה (רפואת הנפש ורפואת הגוף). במשך חמישים שנה לא חדל מלאסוף חומר רב, המהווה מיכלול מוקדש כולו לאנוש. הספר היוצא לאור עתה הינו רק חלק זעיר מאותו מיכלול. הישראלים ידועים כזוללי תרופות יותר משאר עמים אחרים. אם יעלה ביד המחבר להטות כמה מהם מנטיה זו ולהביאם לשימוש הגיוני של המזונות והמשקאות, אזי יהיה שכר לעמלו ומאמציו לא ירדו לטימיון.