תחומי אמנות ורוח רבים כל-כך מתמזגים באישיותה של אמנית אחת. לפנינו אוטוביוגרפיה מרתקת ומרגשת של במאית, רקדנית, פדגוגית, חוקרת מחול, מייסדת ומנהלת תאטרון לילדים ולנוער, סופרת, מחזאית, משוררת, ציירת, ומעל לכל - אידיאליסטית אמיתית שאת עיקר יעודה ראתה בנכונות אינסופית להיענות לכל קריאה לאומית, חברתית וחינוכית, להתנדב ולתרום את אמונתה בכל עת ובכל מקום שהתבקשה, תכופות ללא שיקולי רווח וחשבון. תרומה ללא תמורה. מופת לאידיאליזם נדיר בתקופה בה כל צעד נמדד בקנה-מידה של רייטינג וממון. דניה לוין נולדה בתורכמניסטן שבנת 1903. ב1922- עלתה ארצה, התפרנסה מעמל פיסי מפרך, והיתה פעילה ב``הגנה``. למדה דרמה בסטודיו של מנחם גנסין, וארבע שנים למדה בברלין. עם שובה עסקה בהוראת מחול ובבימוי. נשלחה על ידי הסוכנות היהודית להופיע במחנות שארית הפליטה. במלחמת השחרור הרבתה בהופעות בפני חיילים. באמצע שנות ה50- יסדה את התאטרון הראשון לילדים ולנוער ``אורים``, מפעל יחיד שהקימה בעשר אצבעותיה, וקיימה אותו ארבע-עשרה שנים במסירות ובאהבה שאין כמותן ובתקציב דל עד כדי גיחוך. על כל אלה זכתה בתואר ``יקירת ירושלים``. טרגדיות אישיות שפקדו אותה לא ריפו את רוחה, והיא המשיכה ליצור ולכתוב. פרסומיה כוללים מחזות וסיפורים לילדים, שני ספרים פדגוגיים - ``במחול ובתנועה`` ו``צליל וצעד``, וכן ספר שירים.

שם הספר
שקדים - שירים מאוחרים
השובל הארוך : אוטוביוגרפיה של חלוצה , רקדנית ובמאית
השובל הארוך : אוטוביוגרפיה של חלוצה, רקדנית ובמאית
במחול ובתנועה