המבחר הזה כוונתו לקרב את הקורא אל התחנה האחרונה של השירה העברית במזרח אירופה ואל חטיבה שירית שרוב יוצריה נשתכחו מן הקוראים ומן הביקורת, המחקר וספרי הלימוד. יוצרים נודעים כיצחק קצנלסון, מתתיהו שהם ובר פומרנץ אמנם זכו לכינוס יצירותיהם ולמהדורות חדשות שלהן, אבל לתיקון שכזה לא זכו היוצרים הצעירים בפולין - מאיר טשודנר, נתן נטע שטוקהמר, יצחק אריה ברגר, אברהם דב וברנר, מלכיאל לוסטרניק ואחרים - שפרסמו בשנות העשרים לחייהם קובץ שירה יחיד, ומאחר שנקטפו באיבם, לא הבשילה יצירתם וספריהם נדירים היום מאוד. שירתם של היוצרים האלה, שהיו עדים ורגישים ונאמנים לזמנם ולמקומם, נכתבה בנסיבות קשות לעולם היהודי. במרכז ספרותי שוקע, בשעה של משבר כלכלי, אי יציבות פוליטית וחרדה מפני הבאות. קולם המתוח, המשווע לעזרה, ראוי לתשומת לב, להרהור ולזיכרון של בני דור אחר. אבל לא רק משום חובת הזכרון ההיסטורי ראויה השירה הזאת לעיון ולמחקר, אלא גם בזכות הערכים הפנימיים שלה. דומה שההתבוננות בעולמם של היוצרים האלה והחזרתם אל מקהלת הקולות של השירה העברית בשנות העשרים והשלושים, הן בגדר צורך לכל המבקש להעמיד תמונה שלמה של המודרניזם העברי. שכן היוצרים האלה - ובייחוד פומרנץ, ברגר, ורבנר ולוסטרניק - העמידו בעשרים השנים שבין שתי מלחמות העולם, ובייחוד ב``שנות השלושים הרעות``. נוסח מקורי של שירה אקטואלית בעלת מעורבות חברתית. נוסח שאין להסבירו כולו בתוך המסורת הפנימית של השירה העברית, ואת מקורותיו יש לחפש גם בשירה הפולנית בת-הזמן. אל המבחר נלווים מבוא מקיף, הערות ורשימות ביו-ביבליוגרפיות מאת העורך דוד וינפלד.
