“"עובדה מספר אחת: יש לנו מטוס מלא גנבים, אנסים, רוצחים והבחור הזה פו. הוא יושב על הריגה שלא בכוונה, ולא שייך לשום כנופיה; הוא בדרך החוצה, סתם קיבל טרמפ הביתה. עובדה מספר שתיים: יש לו הזדמנות לרדת מהמטוס, והוא לא יורד. עובדה מספר שלוש: הסוהר פלזון אומר שקמרון פו השתיל עליו את הרשמקול של סימס. למה זה משנה? אני חושב שיש לנו בעל-ברית על המטוס" (עמוד 84).

הספר "קון אייר" מאת ריצ'ארד וודלי (הוצאת מודן, 1997) נכתב על בסיס התסריט לסרט האקשן שובר הקופות בכיכובם של ניקולס קייג', ג'ון קיוזאק וג'ון מלקוביץ'. העלילה זהה כמעט לחלוטין. ועדיין כספר מתח ופעולה הוא כייפי לקריאה. עלילת הספר נפתחת כאשר סרן קמרון פו שב הביתה לאלבאמה לאחר שהשתחרר משירות בן שבע שנים ברגימנט הקומנדו ה-75 (Rangers) של צבא ארצות הברית. "הוא רצה להתענג על הזיכרונות הישנים מן העבר הרחוק שנישאו ברוח הדרומית ולשטוף מעליו את הזיכרונות החדשים מן העת האחרונה. לעולם לא יזחל עוד על גחונו, לא יצבע את פניו בשחור, לא ייתלה בחבל ולא יקפוץ ממטוס; הוא לא רצה עוד באותם פרצי אדרנלין חמים ושקטים, שאחריהם מופיעים לנגד עיניו בעבועים של דם וגופות מתים; לעולם לא יהדק עוד סכין קטלנית לקרסולו ולא יישא בכליו מיתר ארוך של פסנתר, שאפשר לכרות ראשים בעזרתו. כתפו השמאלית תכאב לו תמיד בגלל רקמה שנקרעה מקליע 7.62 מ"מ, וברכו השמאלית תתקשח בכל מזג אוויר סגרירי, כמו עכשיו, בגלל נחיתות רבות מדי במקומות חשוכים. לא עוד מארבים. לא עוד פיצוצים. לא עוד פחד. הוא השתוקק לימים של שלווה כדי לרפא את חלומותיו הפצועים" (עמוד 8)

לאחר ילדות בעייתי ואב מכה בחר פו להתגיייס לצבא ארצות הברית. "הוא התגייס לצבא בציפייה למצוא משהו להכותו. שום דבר לא היה קשוח דיו בעיניו. הוא רצה את הקשוח שבתפקידים. כוח מוטס נראה טוב, אבל הקומנדו היה אפילו קשוח ממנו. הם עשו הכול. הם צנחו, הם טיפסו, הם ריחפו מעל מצוקים, הם שחו. שליחויות, פעולות מיוחדות, פילוס דרכים, פשיטות קומנדו. ראשון מגיע, ראשון יוצא. למצוא משהו. לפוצץ משהו. לאבטח משהו. לחלץ מישהו. עבודת צוות נלהבת, ובו בזמן איש איש לנפשו. פול על חרבך אם הגיע השעה. כומתה שחורה לראשך ותג שחור-צהוב שאומר "קומנדו" על כתפך, ואין צורך לומר עוד שום דבר" (עמוד 9). אבל לגורל תכניות משלו. רגע לאחר שהתאחד עם אשתו ההרה, טירישיה, הוא נקלע לקטטה בבר והרג שיכור שתקף אותו עם סכין. אף שטען להגנה עצמית, הוא נידון לעונש מאסר ממושך. לאחר שמונה שנים בכלא הוא משוחרר על התנהגות טובה ונלהב לראות את בתו קייסי, אותה לא פגש מעולם. הוא מועבר למטוס מיוחד לאסירים שמתוכנן לנחות בביתו אשר באלבאמה. בעת שהותם באוויר השתלטו האסירים, שאת חלקם ניתן לתאר כמסוכנים בארצות הברית, על המטוס במטרה להימלט. התכנית, אותה הגה מנהיג האסירים, סיירוס "הווירוס" גריסון היא לנחות במדינה בדרום אמריקה שעמה אין לארצות הברית הסכם הסגרה. גריסון הוא פושע ערמומי ומשכיל ש "עשה כבר הכול – רצח, שוד, סחיטה" (עמוד 34), ומאחוריו 25 שנים בבתי כלא שונים.

על הקרקע מנסה המרשל וינס לארקין למצוא דרך ליירט את הטיסה ולסכל את הבריחה ומנגד ולמנוע מדנקן מאלוי ממחלק הסמים לפוצץ את המטוס לחתיכות. מאלוי היה בחור קשוח. "בגיל ארבעים ושתיים היה לו ותק של עשר שנים כסוכן מחלק הסמים הפדרלי וקודם לכן כבלש במחלקת הרצח של שיקאגו" (עמודם 30-29). כשבחן את התיקים האישיים של האסירים שעל הטיסה נתקל לארקין בזה של פו והבין שמצא משהו. "קמרון פו. לוחם קומנדו, קיבל הרבה עיטורים, קשוח מאוד. מחולל מהומות בילדותו, שום דבר אחר כך, עד הרצח – שלדעתי קצת מוטל בספק. איך שלא יהיה, יכול להיות שהוא המפתח" (עמוד 84). לארקין צדק. לא רק שפו סירב לרדת מהטיסה, אין לו כוונה לאפשר לאסירים להימלט. אך נוכח כמות אסירים אלימים ומסוכנים כה גדולה אפילו פו, לוחם קומנדו מיומן עלול לגלות שהוא חייב בעלי-ברית.

תרגום הספר טוב והעלילה מותחת. בסך הכל ספר חסר יומרות שמספק את הסחורה. מומלץ!”

“"עובדה מספר אחת: יש לנו מטוס מלא גנבים, אנסים, רוצחים והבחור הזה פו. הוא יושב על הריגה שלא בכוונה, ולא שייך לשום כנופיה; הוא בדרך החוצה, סתם קיבל טרמפ הביתה. עובדה מספר שתיים: יש לו הזדמנות לרדת מהמטוס, והוא לא יורד. עובדה מספר שלוש: הסוהר פלזון אומר שקמרון פו השתיל עליו את הרשמקול של סימס. למה זה משנה? אני חושב שיש לנו בעל-ברית על המטוס" (עמוד 84).

הספר "קון אייר" מאת ריצ'ארד וודלי (הוצאת מודן, 1997) נכתב על בסיס התסריט לסרט האקשן שובר הקופות בכיכובם של ניקולס קייג', ג'ון קיוזאק וג'ון מלקוביץ'. העלילה זהה כמעט לחלוטין. ועדיין כספר מתח ופעולה הוא כייפי לקריאה. עלילת הספר נפתחת כאשר סרן קמרון פו שב הביתה לאלבאמה לאחר שהשתחרר משירות בן שבע שנים ברגימנט הקומנדו ה-75 (Rangers) של צבא ארצות הברית. "הוא רצה להתענג על הזיכרונות הישנים מן העבר הרחוק שנישאו ברוח הדרומית ולשטוף מעליו את הזיכרונות החדשים מן העת האחרונה. לעולם לא יזחל עוד על גחונו, לא יצבע את פניו בשחור, לא ייתלה בחבל ולא יקפוץ ממטוס; הוא לא רצה עוד באותם פרצי אדרנלין חמים ושקטים, שאחריהם מופיעים לנגד עיניו בעבועים של דם וגופות מתים; לעולם לא יהדק עוד סכין קטלנית לקרסולו ולא יישא בכליו מיתר ארוך של פסנתר, שאפשר לכרות ראשים בעזרתו. כתפו השמאלית תכאב לו תמיד בגלל רקמה שנקרעה מקליע 7.62 מ"מ, וברכו השמאלית תתקשח בכל מזג אוויר סגרירי, כמו עכשיו, בגלל נחיתות רבות מדי במקומות חשוכים. לא עוד מארבים. לא עוד פיצוצים. לא עוד פחד. הוא השתוקק לימים של שלווה כדי לרפא את חלומותיו הפצועים" (עמוד 8)

לאחר ילדות בעייתי ואב מכה בחר פו להתגיייס לצבא ארצות הברית. "הוא התגייס לצבא בציפייה למצוא משהו להכותו. שום דבר לא היה קשוח דיו בעיניו. הוא רצה את הקשוח שבתפקידים. כוח מוטס נראה טוב, אבל הקומנדו היה אפילו קשוח ממנו. הם עשו הכול. הם צנחו, הם טיפסו, הם ריחפו מעל מצוקים, הם שחו. שליחויות, פעולות מיוחדות, פילוס דרכים, פשיטות קומנדו. ראשון מגיע, ראשון יוצא. למצוא משהו. לפוצץ משהו. לאבטח משהו. לחלץ מישהו. עבודת צוות נלהבת, ובו בזמן איש איש לנפשו. פול על חרבך אם הגיע השעה. כומתה שחורה לראשך ותג שחור-צהוב שאומר "קומנדו" על כתפך, ואין צורך לומר עוד שום דבר" (עמוד 9). אבל לגורל תכניות משלו. רגע לאחר שהתאחד עם אשתו ההרה, טירישיה, הוא נקלע לקטטה בבר והרג שיכור שתקף אותו עם סכין. אף שטען להגנה עצמית, הוא נידון לעונש מאסר ממושך. לאחר שמונה שנים בכלא הוא משוחרר על התנהגות טובה ונלהב לראות את בתו קייסי, אותה לא פגש מעולם. הוא מועבר למטוס מיוחד לאסירים שמתוכנן לנחות בביתו אשר באלבאמה. בעת שהותם באוויר השתלטו האסירים, שאת חלקם ניתן לתאר כמסוכנים בארצות הברית, על המטוס במטרה להימלט. התכנית, אותה הגה מנהיג האסירים, סיירוס "הווירוס" גריסון היא לנחות במדינה בדרום אמריקה שעמה אין לארצות הברית הסכם הסגרה. גריסון הוא פושע ערמומי ומשכיל ש "עשה כבר הכול – רצח, שוד, סחיטה" (עמוד 34), ומאחוריו 25 שנים בבתי כלא שונים.

על הקרקע מנסה המרשל וינס לארקין למצוא דרך ליירט את הטיסה ולסכל את הבריחה ומנגד ולמנוע מדנקן מאלוי ממחלק הסמים לפוצץ את המטוס לחתיכות. מאלוי היה בחור קשוח. "בגיל ארבעים ושתיים היה לו ותק של עשר שנים כסוכן מחלק הסמים הפדרלי וקודם לכן כבלש במחלקת הרצח של שיקאגו" (עמודם 30-29). כשבחן את התיקים האישיים של האסירים שעל הטיסה נתקל לארקין בזה של פו והבין שמצא משהו. "קמרון פו. לוחם קומנדו, קיבל הרבה עיטורים, קשוח מאוד. מחולל מהומות בילדותו, שום דבר אחר כך, עד הרצח – שלדעתי קצת מוטל בספק. איך שלא יהיה, יכול להיות שהוא המפתח" (עמוד 84). לארקין צדק. לא רק שפו סירב לרדת מהטיסה, אין לו כוונה לאפשר לאסירים להימלט. אך נוכח כמות אסירים אלימים ומסוכנים כה גדולה אפילו פו, לוחם קומנדו מיומן עלול לגלות שהוא חייב בעלי-ברית.

תרגום הספר טוב והעלילה מותחת. בסך הכל ספר חסר יומרות שמספק את הסחורה. מומלץ!”