התגובות לאנטישמיות ”המדעית” של המאה ה-19 היו מגוונות: החל מהתעלמות מוחלטת, הטפה לסבלנות, או התבוללות, ועד להרצל והציונות.
היו התאגדויות בקרב הנוצרים שהאמינו שהאנטישמיות היא חרפה, ויצאו למאבק בה. הספר בוחן את הדרכים שבאמצעותם ניסו ההתאגדויות לחסום את האנטישמיות. הן נרתמו לתעמולה אנטי-אנטישמית ולסיוע משפטי. אך פעילותן הייתה מאוחרת מדי, שכן תעמולה אנטישמית רבת שנים השתרשה בציבור, ולכן הן כשלו.
הספר מדגיש את מנהיגותו של הרצל שחזה את ”אש השנאה העתידה להתלקח בהיקף עצום ששום כוח לא יעצור את השרפה שתכלה את יהודי אירופה”. הרצל הציע מענה מדיני לחזונו הנורא והקים את המוסדות הציוניים כבסיס למדינה יהודית בארץ ישראל.
אלי ריכנטל הוא פרופסור אמריטוס, מנהל מחלקה נוירוכירורגית לשעבר, בסורוקה באר-שבע. לאחר פרישתו סיים תואר שלישי (PhD) בהיסטוריה. התזה שלו עובדה לספר: ”האמנם נרצח פעמיים? פרשת קסטנר בראייה מחודשת”. ספר אחר שלו: ”גנרלים יהודים בצבא האוסטרו-הונגרי”. המחקר הנוכחי נערך בארכיונים אחדים באירופה ובארצות הברית.