האם העובדה שהמונחים ``יצר`` (מיני) ו``יצירה`` (רוחנית) גזורים מאותו שורש, מקפלת בתוכה תפיסת מיניות ייחודית, השונה במהותה מזו השלטת בתרבות המערבית? מרדכי רוטנברג פיתח בספריו גישה דיאלוגית לחקר היחס בין הפסיכולוגיה והדת. על סמך ניתוח מקורות מהמסורת היהודית הוא טוען, שמתוך הקשר הסמנטי בין יצר ליצירה משתקף מודל מורחב של מיניות, שכל פיו דחף היצר הפיסיולוגי כולל ומזין את אנרגיית היצירה הרוחנית. לדעת רוטנברג, נעות המהפכות המיניות במערב בתנודות מטוטלת מדיכוי לביטוי, משום שהן מעוגנות בתפיסת השניות היוונית-נוצרית, המפרידה בין גוף לנפש, לעומתן פעולת המערכת ההוליסטית היהודי של ה``יצר-יצירה`` כרצף, הכולל גם אפשרות שווה לכל נפש לחוות ריגושי שיא של דבקות אקסטטית רוחנית אותם חש בדרך כלל רק האמן. היצר, המציג מודל אלטרנטיבי לתפיסת המיניות הביולוגית הצרה השלטת במערב, מראה גם כיצד דפוסי התקשורת הרומנטיים והשוויונים, הגלומים ברצף יצר-יצירה, עשויים להתמודד עם בעיות האלימות וההטרדה האופפים את יחסי המין והיחסים בין המינים במערב בעידן האיידס. מרדכי רוטנברג משמש כפרופסור בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הוא מלמד וחוקר את השפעת הדת על הפסיכולוגיה של חיי היומיום. הוא שימש כיועץ מומחה לפסיכולוגיה בין תרבותית בארצות שונות בעולם. בין ספריו: קללה וסטיה, שבעים פנים לחיים ופרד``ס הנפש. ספרו, קיום בסוד הצמצום, זכה בפרס ירושלים למחשבת ישראל.