זלצבורג של המזרח התיכון הוא סיפור על פסטיבל מוסיקלי, שבמשך כשלושה עשורים היה האירוע החשוב והבולט ביותר בנוף התרבותי של ארץישראל. זהו גם סיפור על מקום ומנותק משאר חלקי הארץ, שבניגוד לכלהיגיון דווקא בו צמח, יש מאין, הפסטיבל הזה. באותה המידה זהו גם סיפורם שלאנשים חלוצים, שהתיישבו בקדמת הכנרת ובמשך שנים רבות נאלצו להאבק בפגעי טבע, בהפגזות הסורים, בבדידות ולשרוד. למרות כל הקשיים האלו הצמיחומתוכם מפעל תרבותי שעיני מוסיקאים וחובבי מוסיקה מן הארץ ומן העולם נשאואליו את עיניהם. ואולי גם סיפורה של תקופה שהפסטיבל הזה היה אחד מביטוייה, תקופה שחלפה וכנראה לא תשוב.יוחנן רון, מחבר הספר, הוא בן עין גב ומסיקולוג. הרצה באוניברסיטאות בר אילן ותל אביב. הקים ביחד עם פרופ' הרצל שמואלי את הארכיון למוסיקהישראלית באוניברסיטת תל אביב, ערך במשך כעשרים שנה את השנתון: "הארכיון למוסיקה ישראלית - תיעוד ומחקר", פרסם מספר מאמרים בכתביעת מקצועיים והוציא בשנת 2000 אסופה (באנגלית) של מאמריו. לאחרונהראו אור תחת השם הספרותי א. אייל, שני ספרי סיפורים שחיבר: "על דייגים וטיפוסים אחרים" (2003), ו"ריקה ועוד כמה חברים" (2004).