חמשת פרקיו של 'באור החם' אוצרים בתוכם תמונת עולם רבגונית, חמה וחיונית, ונעים בין היומיומי לפנטסטי, בין הלירי למז'ורי. פתיחתו בכמיהה לאושר - "שמחה, אני נפתח אליך כמו רעב", והמשכו בשירים המציגים את מימושן ואת מורכבותן של הזוגיותוהאהבה. לבסוף נחתם הספר בשיבה אל ילדותו, אל משפחתו ואלעיר הולדתו של המשורר. מהלך מורכב זה מוכל בתוך מסגרתם שלשיר פותח ושיר סוגר, המציירים ביד אמונה ועדינה את ראשיתם של חיים חדשים: "אצבעי מהודקת בכפה הזעירה / כאילו הייתי ענק טובלב. באיזו זהירות / עלינו לרכוש את אמונם של יצורים קטנים."