שני זוגות ניצבים במרכזו של רומן מרטיט זה, המתרחש לקראת סוף המאה ה-20 בישראל. הזוג האחד - לָאורה ושֳמואל גדנקר - הם ניצולי שואה שהזקינו. הוא רופא והיא אחות במקצועה, הנמצאים על סף מעברם הכפוי לדיור מוגן, מירושלים לתל-אביב אל קרבתם של הילדים. המעבר מהווה משבר המניע את העלילה, שבמהלכה גדנקר אף חש אחריות כבדה ליידע את כולם על מה שהתרחש בשואה. הזוג האחר - בנם אלחנן ורעייתו דניאלה, שאביה עורך-הדין היה, כפי שעתיד להתברר, אהובה של לאורה בצעירותה. הם נקלעים לסבך היחסים שבין הוריהם וזיכרונותיהם המאיימים מימי השואה, אך המשותף להם הוא הכוח לאהוב.   


זהו רומן מרגש על כוחה של אהבה ועל אכזריותה של המלחמה. הוא כתוב במונולוגים רבי עוצמה, והעלילה סוחפת ונעה בעוצמה בין העל-טבעי, הפנטסטי, להתמודדות יום-יומית.


מן העלילה המרתקת עולות שאלות יסוד על קיומו של האדם: אהבה, זוגיות, הורות והזדקנות, ומידת כפיפותם של בני דור שני לנסיבות חייהם של ההורים. הספר גם בא בחשבון עם החברה הישראלית, האטומה, לעתים, למצוקתם של הקורבנות.


"הספר מרתק, בעל משמעות ועומק, ומאכלס דמויות הבנויות במהימנות. ניכרת בגולן הבנה לנפש האנושית, חולשותיה וגדולתה. לשונו שוטפת וציורית."   


פרופ' הלל ברזל