בפעם הראשונה שאמא הרשתה לי להאכיל את אחותי הקטנה, הייתי בעננים. החזקתי אותה בעדינות, היא התכרבלה בין זרועותי, לוגמת מהבקבוק, ועיני לטפו אותה במבטים חמים. אבל כשהתבקשתי להחליף את החתול שלה, לא התרגשתי. נגעלתי! הוא הסריח! ולא היה זה ``אויר הרים צלול כיין וריח ארנים...`` המון דברים עברו עלי מאז שאחותי נולדה. היו רגעים שבהם שמחתי מאד, והיו רגעים שבהם החנקתי דמעות. בלילות היא לא נתנה לי לישון, והצוחות שלה הרעידו את הקירות. היא ספקה לי שפע של עבודה, מנעה ממני להתרכז בכתיבה ואף גרמה למריבה חמורה ביני לבין נילי, חברתי... נ.ב. בזכות אחותי הקטנה אני כבר לא ה``צוציק`` של המשפחה. היא הרבה יותר נמוכה ממני, אבל איש לא קורא לה ``צוציקית``. אני מכנה אותה ``פיצפנת`` והורי החליטו לקרוא לה...

סמדר שיר

סמדר שיר נולדה ב-10 בספטמבר 1957 והיא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית. בוגרת בית הספר התיכון הדתי "צייטלין" ולימודי ספרות ופילוסופיה כללית באוניברסיטת תל אביב. נשואה לפרופ' עמי סידי, מנהל המחלקה האורולוגית בבית החולים 'וולפסון' ואם לחמש בנות ובן.... המשך לקרוא

שם הספר
קטנטנות
מסיבת פיג'מות - דווקא השבוע (1)
מסיבת פיג'מות - הסוד של סיון (2)
מסיבת פיג'מות - עיניים כחולות (3)
מסיבת פיג'מות - כמו דוגמניות (4)