שבועות ארכים קשקשה נילי באזני על מסבת סוף השנה, שהיא מתכננת לערוך בביתה. ``מסבה של גדולים!`` היא הדגישה בגאוה, אבל הסבירה המפרטים נכנסו לראשי דרך אזן אחת ופרחו מתוכו דרך האזן השניה. לא התענינתי במסבה ובכל מה שכרוך בה עד ש... המסבה לא התקימה אצל נילי, אלא אצלי. והיתה זו ``מסבה של גדולים`` לא רק בגלל שרקדנו בזוגות, בחשך, ושחקנו ב``ששים שניות בגן עדן``, אלא בגלל שערב זה גרם לשנינו לגדול. אמנם לא צמחתי לגבה, אני עדין הילד הנמוך בכתה, וכלם ממשיכים לקרוא לי צוציק. אבל המסבה הזאת, המיחדת, אפשרה לי להפגין התנהגות של גדולים. נ.ב. אם אינכם יודעים מה זה ``מסבה של גדולים``, או אם מתחשק לכם לארגן בביתכם ``מסבה של גדולים`` - אל תתחילו את ההכנות בלי הספר שלי. הוא יתן לכם המון רעיונות!