"צוציק, ראית את עירית?" קולה של השחקנית המפורסמת, בצדו השני של קו הטלפון, היה מבוהל.
השבתי בשלילה. אותו בוקר עירית לא באה לבית הספר, וחשבתי שהיא חולה.
"היא לא חולה והיא לא בבית", סיפרה אמה של עירית, וכך החלה פרשה מסתורית ועצובה.
לילה תמים חפשנו את עירית, דואגים לה, חרדים לשלומה, ואני הייתי הילד היחיד שידע על השתלשלות העניינים.
אף ילד מהכיתה שלנו אינו יודע מה עבר על עירית. הבטחתי למשטרה לשמור זאת בסוד, אבל עכשיו החלטתי לכתוב על הפרשה, כדי שגם אתם תלמדו מהסיפור.
נ.ב. השוטר שמשוני הוא באמת איש נחמד. הוא אמר לי: "יש הרבה ילדים בשם 'ארז', אבל צוציק יש רק אחד".