עבור ליזווטה, נותר ססר בגדר חידה גם לאחר שנתיים של שוטטות עמו בגלות. עמדה סביבו אותה אווירה של מסתורין, שאפפה אותו מן היום הראשון לפגישתם בקלאפאם, כאשר התיישב במטבחה של אמה ולא הראה כל סימן כי בכוונתו לצאת אי פעם מחייה. "דרום אמריקה", אמר הזר הזה בקצרה, והחריש למשך שעות, עד ליזווטה החליטה להציג את עצמה. מששמע את שמה, אמר, "לא". "מה זאת אומרת לא?" שאלה, אך שאלתה נותרה ללא מענה, ככל שאר השאלות החשובות: מדוע חבריו של ססר, אוטו ואליאס נסו על נפשם ומפני מי, מדוע ציפו ממנה לשאת רובים ביום חג לפריס. שלושה ימים לאחר שליווה את ליזווטה אל דירת אמה בלונדון והתיישב בחדר האורחים, הציע לה ססר נישואין. ססר השרה סביבו אווירה של מסתורין. גם עברם של חבריו, לוחמי הגרילה הוונצואלנים, אוטו ואליאס צפו בחובו היבטים עלומים. עבור ליזווטה הם יצרו חוג של גולים, שאליו היא נמשכה בחבלי קסם... ליזווטה בת השש-עשרה ראתה בססר בן שלושים וחמש גבר זר ומושחת, אולם יפה להפליא התנהגותו יוצאת הדופן שבתה את לבה. היא תמהה כיצד אפילו בלונדון נהגו בו כביצור מוגן. "חבריי ממתינים לכדור," אמר לה ססר. "הם לא יורים באנשים כמוני." רביעייה קומית ורבת-הדר זו נדדה מלונדון לפריס, למילאנו ולבולוניה, ולא היה מקום, שאליו רצו להגיע - ; הם נסעו לכיוון, שאליו לקחה אותם הרכבת האטית. לרגע התהדרו במשי ואכלו מזון מלכים, ובמשנהו היה עליהם להיכנע לתחושת הרעב שכרסמה בבטנם. הם חיו כפליטים נערצים, שסבבו בתנועה מתמדת, באודיסאה מוזרה, בוהמית ומרנינה. הסכנה שאיימה על אוטו ועל אליאס הייתה מוחשית, וליוותה אותם לכל אורך מסעם רווי המתח, שגרם לכולם לשקוע בליאות וברפיון. הרומן הראשון של ליזה סט-אובן דה-טראן ההגדה לבית בלטראן הציג בפני הקורא סופרת בעלת כישרון נדיר. ברומן הרכבת האטית למילאנו, מילאה את הציפיות שעוררה בלב קוראיה. זוהי אודיסאה מיוחדת ומרתקת.

שם הספר
הנמר
מפרץ השתיקה
ג'ואנה
ההגדה לבית בלטראן