“לופה דה וגה נחשב כיוצר הספרדי השני רק לסרוונטס בעיני המחשבה המקובלת בארצו. הם פעלו באותה התקופה, ובזמן אמת דה וגה היה מצליח בהרבה מסרוונטס.
דה וגה כתב למעלה מ1,500 מחזות(!), שמאות מהם השתמרו עד היום הזה. "מעיין הכבשים" הוא המפורסם בהם, ולצערי הרב גם הדבר היחיד מגוף העבודה העצום שלו שקוראי עברית יכולים לזכות לקרוא בשפתם.

המחזה עוסק במושל עריץ בכפר קטן בשם "מעיין הכבשים" בספרד של ימי מלחמות האיחוד בשלהי המאה ה15, משהו כמו מאה שנה לפני שהמחזה נכתב.
המחזה זכה לעדנה רבה בארצות הגוש המזרחי, ולא קשה להבין למה, עם שורות כמו "לקום על העריץ, ולא - למות. הרי אנחנו הרבים והם המעט!" ו"אם כל הסבל בו מלאים חיינו גרוע ממוות, מה יש להפסיד? הם עושקים את בתינו וכרמינו, הם עריצים. ננקום בעריצים!", "מוות לרודנים!" וכן הלאה..
זו תהיה קפיצה מוגזמת לקרוא ליצירה הזו פרוטו סוציאליסטית או בעלת מחשבה דמוקרטית, אבל אין ספק שאם אתה בא ליצירה הזו עם נקודת מבט סוציאליסטית, דמוקרטית, אנרכיסטית וכן הלאה השקפות של העידן המודרני - אתה יכול בקלות רבה מאוד להזדהות עם היצירה ולראות אותה דרך האידאולוגיה שלך.

מעבר לכך, הקלילות, הפשטות והקומיות של היצירה כנראה גם עזרו לפופולריות הרבה שלה.
למרות שאולי עשיתי רושם שזו יצירה מהפכנית על זוועות ועל אי צדק, זו גם יצירה מחורזת ומלאה הומור, עם דמויות של איכרים פשוטים וישרים.
המחזה הזה מזכיר לי יותר מכל את הסרטים ההוליוודיים האלה על האנדרדוגס שנלחמים בכוח הגדול והרע, סרטים נוסח "ספרטקוס".
דמויות פשוטות, תבנית עלילה פשוטה ומוכרת, אמירה פשטנית יחסית שמודגשת באמצעות הדיכוטומיה בין ה"טובים" לבין ה"רעים".

כך שכן, מדובר במחזה שנהנתי לקרוא, אבל בסוף הוא כמו סרט הוליוודי מהסוג שציינתי: אתה צופה, מהנהן, ולא נשאר עם הרבה בשר להתעסק בו אחרי הצפייה.
אבל בד בבד עם זה כן אציין לטובה את ה"ריאל פוליטיק" שראיתי מתבטא במחזה, בעיקר ביחס של ואל "המלכים הקתוליים", פרדיננד ואיזבלה, הזוג שאיחד וכבש ממלכות לכדי מה שהפך להיות ספרד. המחזה נכתב לא זמן רב לאחר חייהם, וכמובן שבספרד של דה וגה הם היו סוג של ישויות שמיימיות, אז אהבתי את הרמזים לביקורת שיכולתי למצוא כלפיהם בקריאתי במחזה. אולי זה אני מכניס למחזה אלמנטים שדה וגה לא התכוון אליהם, אבל הם שם.

מילה על התרגום: עצבן אותי ממש שהמתרגמת ראתה לנכון להשמיט שורות לא מעטות במערכה הראשונה, ולשנות ולעוות מילים ומשפטים בחלקים אחרים במחזה. אני מעוניין לקרוא את העבודה כפי שדה וגה כתב אותה, לא עם "שיפורים" למיניהם.
לטובת המתרגמת אציין שהיא מפרטת על ההשמטות והשינויים שהיא עושה בהערות, כך שנעזרתי בהן כדי לראות את העבודה של וגה מבעד להשמטות בגוף המחזה, אבל זה היה מאוד לא הכרחי וחוטא למהות עבודת התרגום.”