עמנואל לוינס - מגדולי הפילוסופים של זמננו - נפטר בדצמבר 1995 בפריס. הגותו, ששורשיה נעוצים בפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל ובפילוסופיה של מרטין היידגר, העבירה את מוקד עיוניה מהאונטולוגיה, שעמדה במרכז הגותם של שני קודמיו, אל מישור האתיקה, שבו תרם תרומה מקורית וחשובה ביותר. כמו כן הקדיש מחשבה רבה לתחום היהדות ופיתח גישה פרשנית מיוחדת אל סוגיות תלמודיות שונות, שמקורה בזווית ראייה פילוסופית. שמו של לוינס הולך לפניו בעולם וספריו מתורגמים לשפות רבות, אבל הגותו אינה ידועה בארץ במידה מספקת, וספר זה בא לתקן את המעוות. זהו ספר ראשון בעברית על לוינס ועל הפילוסופיה שלו. העיונים האלה בפילוסופיה של עמנואל לוינס עוסקים בשלושה תחומים של הגותו. החלק הראשון והעיקרי של הספר דן ביסודות הפילוסופיה של לוינס ומפנה את עיקר תשומת הלב למושגי יסוד שלה כמו עקבה, האחר, הזולת, הוא-אות, פנים, וכמו כן ליחסים שבין מחשבת לוינס לפילוסופיה של דרידה, והתייחסותו אל הסטרוקטורליזם. החלק השני דן בהגותו היהודית ובעיוניו התלמודיים והיחסים בינם ובין הפילוסופיה הכללית שלו. החלק השלישי דן במספר סוגיות, שמשכו את תשומת לבו, ושגם להן הקדיש מחשבה רבה: המוות, הנשי, דתיות וחילוניות, מדינה ומהפכה, אסתטיקה. זאב לוי הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה ולמחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה וחבר קיבוץ המעפיל. בתחומי עיוניו ובספריו עסק בשפינוזה וברוזנצוויג, ביחסים בין פילוסופיה יהודית לכללית, בהשלכות הפילוסופיות של הסטרוקטורליזם, בהרמנויטקה, באתיקה ובתורת הערכים, וביחסם של הוגים גרמניים קלסיים אל היהדות.
