בנסיבות רגילות, היה ירח דבש בוילה המפוארת שעל שפת אגם כחול בפינלנד, ארץ האגמים והיערות, חויה בלתי-נשכחת, תקופה של איחוד לבבות והתחלה מושלמת לחיי נישואים לכל זוג מאוהב. אך הצלקת שעל לחיה של סאבינה איימה לשים כל זאת לאל מלכתחילה. ואכן, מה טעם יש לירח דבש, ויהיו הנופים סביב קוסמים ומפליאים ביופיים ככל אשר יהיו, כשהבעל נעדר מרבית היום לצורך עסקיו, ונערה צעירה מאד, מושכת מאד ומחוצפת לבלי שאת, צצה לה מאי-אן וטוענת לזכותה עליו למרות חוזה נישואים ושאר הבלים שאין להם תוקף אל מול אהבת-אמת עזה? מה האמת בטענתה של של שאני סומרס, שדייויד התאהב בה בעת ביקור קצרצר לפני נישואיו, וכי נשא את סאבינה לאשה רק מתוך רגש חובה, שכן איזו סיבה אחרת היתה לו לשאת נערה מצולקת שיופיה נשחת, אם לא ההכרה בחובתו אליה, כיוון שהתאונה שטבעה בה את הצלקת ארעה אחרי אירוסיהם? דייויד, אמנם, מכחיש כל ענין אישי בשאני, שאינה אלא בת-ידידים גמלונית ומתבגרת לגבי דידו, אך כלום היה מודה באמת, בנסיבות הקיימות? לילות הקיץ המוזרים, מוצפי השמש, של פינלנד אינם יאים לעוגמה ונכאים, אך לבה של סאבינה נוטה אך לאלו, בעוד חלומות אושרה ותקוותיה מתנפצים לעיניה בזה אחר זה, בעזרתה האדיבה של שאני. האם לא נותר לה, איפוא, אלא להמתין עד אחרי הניתוח בפניה, ואז לעזוב את דייויד ולבטל נישואים שהתרוקנו מתוכנם בטרם החלו?
