יעקב אורלנד הוא אולי ``בנימין`` של דור המהפכנים בשירת התחייה העברית - דורם של אור-צבי גרינברג, יונתן רטוש, אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן. בעוד הוא שואב את כוח הביטוי שלו משירת ימי הביניים, משירת ההשכלה ומשירת דורם של ביאליק ושל טשרניחובסקי, הרי שהוא שומר על דרכו הלירית והאפית המיוחדת בנושאיו, בניגונו ובשליטתו הווירטואוזית בכלי השיר. אורלנד נחשב גם לאחד מאבות הזמר העברי, ושירי הזמר שלו היו לנחלת העם זה מכבר. כמו כן תירגם אל השפה העברית, בלשונו העשירה והייחודית, רבות מן היצירות הקלאסיות, הניאו-קלאסיות והמודרניות של תרבויות העולם. על מכלול יצירתו זכה בפרסים רבים ושונים, בהם פרס ישראל, פרס ביאליק ופרס טשרניחובסקי. בשלושת כרכים אלה מכונס רק מבחר משירתו הלירית והאפית, וכן מבחר מצומצם מתרומתו לזמר העברי מאז ראשית שנות השלושים, בעריכתו של פרופ` דן מירון.