“ואו, זו הייתה חוויה חוויתית. מאז כיתה א' כשלמדתי קרוא וכתוב בספרי לימוד הישנים לא נחשפתי לכמות כזו של תעמולה סובייתית.

הספר נקרא "איש יקר שלי" ומדובר פה בסה''כ בסיפור פשוט על בחור חרוץ ששמו ולדימיר שהחליט ללמוד רפואה ועם הזמן הופך לרופא מצוין ומסור למקצוע. הבעיה היא שהספר נכתב בשנות השישים של המאה ה-20 ולכן נכתב בסגנון כתיבה מיוחד מאוד ואופיני לאותה התקופה.

במידה ומישהו ירצה לשחזר את הצלחת הסופרים הסובייטים להלן הנחיות לכתיבת ספר:
על גיבור הספר להיות איש צעיר ואנרגטי, קומוניסט וחבר מפלגה, חיובי מכל הבחינות ורצוי גם שיהיה ממין זכר.
יש לשאוף לאבסולוטיות בכל דבר. דמויות משנה יחולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת - אנשים חיוביים, עובדים, חיים למען המולדת ושואפים לעתיד זוהר עם קומוניזם מסביב לעולם (רצוי שיהיו גברים).
קבוצה שניה של דמויות משנה תהיה קבוצה של אנשים שליליים, לא קומוניסטים, אנוכיים, בורגניים וכדומה. רצוי שקבוצה זו תהיה מורכבת בעיקר מנשים אך לשם איזון אפשר להוסיף גבר או שניים.
על גיבור הראשי לעשות רק דברים טובים ולקבל רק החלטות נכונות ולא משנה במה יעסוק העיקר שיקדם את תדמית המדינה הטובה ביותר בכל העולם.

אם נחזור לספר "איש יקר שלי" אז הסיפור בסה''כ מצא חן בעיניי, אבל הייתי צריכה להתעלם מתעמולה המבחילה וזה היה לי קצת קשה. למרות הכל שוקלת בהחלט להמשיך לקרוא את שני הספרים הנותרים מהסדרה.”