שירה כשרטוט מפה של המציאות, גיאוגרפיה תיעודית של טשטוש גבולות בין ארצות הים התיכון, שהן אתרי השפה העברית. אבל המפה מבקשת להיות טוטלית. לכלול הכל. ההטרוגני הוא עקרון ארגון המציאות. ולכן אין נקודת מבט אחת שממנה אפשר לנסח את המכלול. אין פרטים נבחרים ומייצגים. אין שירים מייצגים. תרגום כמו מקור, כמו עיבוד. ליריקה מהוקצעת כמו פרגמנט. שיר סיפורי כמו תרגיל רישום. ספר שירים כאנציקלופדיה המסיגה את הגבולות בין האישי לבין הציבורי, בין המיידי לבין ההסטורי, בין המעודן לבין הוולגרי, וקובעת אותם מחדש באמצעות מיון אלפא ביתי, מלאכותי. ולכן מתוך מאות עמודי כתב - היד של "ספר מדרש תדשא", הכוללים שירים כערכים מאלף ועד תיו, פרסתי באורח שרירותי פרוסה א אחת של האותיות כף, למד, מם, המתפרסמת בזה כספר נפרד.