התפיסה המזהה ב"יהדות" וב"יוונות" את שני יסודותיה העיקריים של תרבות המערב לידתה במאה התשע - עשרה. יחסי הגומלין בין שתי המהויות האנושיות השונות זו מזו ואף נוגדות זו לזו, לאורכה של ההיסטוריה הם מוקדי דיונו המרתק של פרופ' יעקב שביט. הספר סוקר את תודלות תבנית ההנגדה - יהדות מול הלניות - מאז הופעתה - בתקופה ההלניסטית ועד לימינו. בחינת תחנות שונות בתולדות המפגש המרתק בין שתי התרבויות מזמנת לקורא אבחנות מאלפות על בעיות יסוד בהיסטוריה של התרבות היהודית לדורותיה. הניגוד אינו נבחן רק במישור התיאורטי: בחינתה של היהדות כאידיאה וכתרבות כפי שהיא משתקפת בראי היוונות העניקה להוגים יהודים אפשרות להבחנה מלוטשת ולהגדרה חדה ובהירה של יסודות הייחוד בתרבותם: מבחינה משווה זו למדו גם על יתרונותיו וחסרונותיו של עולם היהדות ואיתרו את הפריטים החסרים בתרבות היהודית, שבלעדיהם לא תיכון תרבות לאומית מודרנית שלמה ומרובת פנים. המסקנה העולה מדיון זה היא כי היהדות המודרנית היא יהדות הלניסטית חדשה: יהדות הבוחנת את עצמה ומגדירה את עצמה במושגים "יווניים" ותרבותה גדושה ביסודות וברכיבים "יווניים". לפנינו ספר יסוד מפרה ומערער מוסכמות: חווייה רוחנית לכל קורא שוחר - דעת התוהה על מקומה של היהדות בעולם שבו אנו חיים.