החברה היהודית בארץ ישראל, בימים שלפני קום המדינה, היתה חברה סקטוראלית, וגם היום ניכרים בחברה זו תהליכי היווצרות חדשה של סקטורים חברתיים. הספר הזה עניינו ביתרונות ובחסרונות של צורה חברתית זו, בבעיות שעלו מסוג זה של חברה ובאופני ההתמודדות אתן אז והיום. מנקודת מוצא זו נידונים בחיבור הזה עניינים כגון אופיו המיוחד של ``הסוציאליזם הישראלי`` שניסו להגשים כאן, ניתוח כשלון המפגש בין העולים החדשים המזרחים ובין הישוב הותיק האשכנזי בשנות החמישים, המאבקים למען ונגד פירוק החברה הסקטוריאלית עם קום המדינה, היווצרות הסקטורים החדשים, התגבשות ``אספסוף המשכילים`` הישראלי. הטענה העיקרית המנומקת כאן היא שקיומם של סקטורים חברתיים נבדלים אינו פוגם דווקא בסולידריות הכל לאומית, ומאחר שאין להסיר את המחיצות בין הסקטורים, מוטב להסתגל אליהן ולחיות משני עבריהן מתוך סובלנות והבנה הדדית. המחבר, ד``ר גבי יציב, מלמד היום במחלקה לקומוניקציה של האוניברסיטה העברית בירושלים, ועומד בראש צוות ההקמה של בית הספר לתקשורת במכללה האקדמית בנתניה.