בשנים 1948 - 1946, בשיאה של המערכה המדינית על גורלה ועתידה של ארץ - ישראל, גירשו שלטונות המנדט הבריטים 52,000 מעפילים מחופי הארץ והושיבום במחנות מעצר שהוקמו לשם כך באי השכן, קפריסין. נחום בוגנר מגולל בספרו את תולדות הגירוש על היבטיו השונים והמגוונים: מניעי הבריטים ומטרותיהם; חלקם ותפקידם של הגולים במאבק המדיני; מקומו בתולדות סיפור הגבורה והייסורים של ההעפלה. במוקדה של היריעה הנחקרת ומתועדת בקפידה מציב המחבר את קהילת הגולים, מתאר את תנאי החיים במחנות ומצביע על חלקם של השליחים מארץ - ישראל בגיבושה של חברה המנסה להכשיר עצמה לחיים של יצירה והשתלבות על סף הכניסה ליעד הנכסף. הצבת גולי קפריסין עצמם בקידמת הבימה מייחדת מחקר זה המעלה מימד אנושי מפעים בתולדות המאבק לעצמאות ולריבונות. נחום ביגנר עושה שימוש מאלף ומאיר עיניים בחומר תיעודי מקורי ומגוון וחושף אירועים והיבטים שלא נדונו עד כה. ההקפדה המחמירה על אמות - מידה מחקריות לא פגמה בסיפור האנושי ובנימת האהדה של המחבר לנושא כתיבתו. אי הגירוש מעלה תרומה חשובה להבנת השלבים שקדמו להקמת מדינת ישראל.
