כתיבת היסטוריה לוקה בחסר משום שאין לה אפשרות להסתמך על החשוב מכל - המתרחש מאחורי הקלעים, בשיחות בין שניים, בחוג המצומצם בלי תיעוד או פרטיכל, כך טוענת אניטה שפירא. שושנה ארבלי-אלמוזילינו מסירה פרגוד ופותחת חלונות אל השילוב בין הפרטי אינטימי לבין הציבורי היסטורי. בעודה נערה, בראשית פריחתה, הגיעה לארץ מהמחתרת החלוצים בבבל. תוך זמן קצר הפכה מנקלטת לקולטת עליה. מסלול חיי המחברת מצטייר לנגד עינינו כמופת לדבקות במשימות ושמירת עקרונות בחיים הציבוריים והאישיים. עדות ואוטוביוגרפיה מבטיחות מראש שזווית הראייה היא אישית, אך אין בכך להמעיט מערכת כתעודה. בספר זה מביאה המחברת סיפור אישי מרתק, המאיר התרחשויות ותהליכים מצעדיה הראשונים של המדינה ועד לימינו אלה.