מופסאן וצ`כוב, יוצרי הסיפור הקצר המודרני, נחשבים מעין ראשי גשר נטויים לעבר העתיד. השפעתם פרושה על פני הסיפורת האירופית והאמריקנית וחותמם טבוע ביצירתם של רבים מחשובי המספרים בני זמננו. חוט השני נמשך ממפוסאן לעבר יצחק באבל, והוא עובר דרך כתביהם של מספרי ``עידן הביזוי`` (כביטויו של מאלרו), בעיקר המינגוואי האמריקני, והזז. חוט מקביל, שנקודת מוצאו אצל צ`כוב, וסימן ההיכר המהותי שלו הוא תוגת הקיום, נמשך - אצלנו - דרך סיפורי אורי ניסן גנסין ומגיע עד לכתבי פץ סקוט פיצג`ראלד, הרומניסטן של עידן הג`אז האמריקני, עמיתו של המינגוואי. מופרש ומובדל, כאילו מחוץ למעגל הכללי, עומד גדול המספרים העברים בתקופתנו, ש``י עגנון, ובעצם שרויה יצירתו בצומת דרכים, ספוגה השפעות מפנים ומחוץ, והיא בריאה לעצמה.