זהו הרומן האחרון של מחברת רבי - המכר, ברברה דלינסקי, המספר על אודות שתי נשים אשר דור מפריד ביניהןף ואשר חלומותיהן נקשרים אלו באלו. עבור בני משפחתה, נטלי סיברינג היא אישה המייחסת חשיבות רבה לרושם חיצוני. יש לה נימוסים מושלמים ומיומנות חברתית, היא רעיה תומכת, ועומדת בראש מפעל מצליח לייצור יין. ולכן כאשר היא מכריזה על כוונתה להינשא לאחד מעובדי הכרם מספר חודשים בלבד לאחר מות בעלה, מזה חמישים ושמונה שנים, מגיבים בנה ובתה בהלם.כשהיא מתעמתת עם גינויים, מחליטה נטלי לכתוב את זיכרונותיה. יש דברים רבים אשר ילדיה אינם יודעים על אודות חייה - על אהבתה לכרם, על תפקידה במאבק לבנות אותו ועל הקרבנות שהקריבה למען עבור משפחתה. אוליביה ג'ונס היא חולמת, החיה באורח עקיף באמצעות התצלומים הישנים שהיא משחזרת. לה ולבתה, טס, אין איש מלבד עצמן, ולכן הן נאחזות בחלום שמשפחה גדולה ומאושרת מצויה אי - שם, ממתינה בקוצר רוח לקבל אותן חזרה הביתה. כאשר שוכרת נטלי את אוליביה לכתוב את זיכרונותיה, נדמה שקיץ בכרם היפהפה של נטלי ליד הים זו הדמנות מושלמת להגשים חלום זה - בית הדור בסוך לחוף, משכורת המאפשרת לה לשכור מורה פרטית עבור בתה הדיסלקטית, עבודה שהנה יצירתית, שעות שתבלה עם אישה אשר נראה כי ניהלה חיים קסומים. אך הכל אינו כפי שהוא נראה, כך מגלות אוליביה וטס כשהן מגיעות ל'אסקוונסט'. נטלי אמנם מסבירה להן פנים, אך היא אינה הטיפוס האימהי, כפי שניכר בבירור בעוינותם של בתה ושל בנה כלפיה - ואוליביה נאלצת לשמש כמחסום חוצץ בפני עוינות זו. עוד מנה חשופה של מציאות מגיעה בדמותו של סיימון ברק, האחראי לתפקודו היומיומי של הכרם, והרואה באוליביה ובטס תזכורת בלתי רצויה לרעיה ולבת אשר איבד באורח טרגי. ולכך מתווספת המציאות הטרגית של חייה של אוליביה עצמה - האם אשר מעולם לא רצתה בה, אקריירה המצוייה בקשיים. סיפורה של נטלי, שנועד עבור ילדיה שלה, הנו מאיר עיניים גם עבור אוליביה. חייהן של שתי הנשים, השייכות לדורות שונים, הופכים בהכרם לסיפור רב עצמה ומרגש, בעוד החלום על אודות חיים מושלמים, כולל רומנטיקה קסומה, מתנגש היישר במציאות.
