באיזור בידח באי כרתים, בין גפנים וחרובים, איכר רוצח את בן כפרו העשיר. משפחת הרוצח נכחדת. משפחת הנרצח משגשגת. הסוף.
סיפור פשוט על אנשים פשוטים במלים פשוטות. אבל דרך הסיפור כלל וכלל לא פשוטה. המספר אינו מסתיר את העתיד, נע הלוך ושוב על ציר הזמן, אך רק בהדרגה ובמרומז הוא מניח לקורא לעמוד על פישרה של שרשרת הארועים.
הוא מקפיד על לשון עובדתית, לכאורה מאופקת ויבשה, ונמנע מלחוות דעה או לבטא שום תיאוריה משלו. ועם זאת הוא מטמיע לתוך עולם העובדות - באופן הנשען על המופת הקלאסי של הרודוטוס, אך מזכיר גם את דרכו של גרסייה-מארקס - את עולם האמונות והדעות של אנשים עליהם הוא מספר.
מה שנפרש ועולה אגב כך אינו רק פולקלור צבעוני, ואפילו לא רק משל לתולדות יוון במאה העשרים, אלא תפיסה פילוסופית, מוסרית ופוליטית שלמה.
אט אט אנחנו מבינים שבניגוד להשקפתנו הנאורה, טיב המציאות הוא כזה שבין שתי נקודות עובר יותר מקו ישר אחד. יש יותר מצד אחד בפרשת הרצח המסופרת, אבל אין זאת אומרת שכולם צודקים באותה מידה או באותו אופן.
מושגיהם של הכפריים הנידחים מתגלים בהדרגה כמוכשרים לא פחות מתיאוריות מתוחכמות לנתח ולבקר עולם מודרני הנשלט על-ידי הסדרים בין הון לבין מנגנון פוליטי.
יאטרומנולאקיס מראה לנו איך הפשטות של איכריו נושקת מצד אחד לבערות ולפתאות, אך מצד שני לחוכמת אנוש ולערכי יסוד. ומכאן נולדת אירוניה מופלאה שהיא בו בזמן מחאה נוקבת על עוול שנעשה ואלגיה מראה על מציאות נכחדת, אך גם תזכורת מרגשת ומרוממת לחוכמה עתיקה הגדולה מהדברים הללו.
יורגיס יאטרומנולאקיס נולד ב-1940 בכרתים.
הוא בעל תואר דוקטור בלימודים קלאסיים מאוניברסיטת לונדון ומכהן כפרופסור באוניברסיטת אתונה.
ספר זה זיכה אותו בשבי הפרסים החשובים ביוון, הפרס הלאומי לספרות ופרס ניקוס קזבצאקיס,
והציב אותו בשורה הראשונה של ספרות ארצו במאה ה-20.