שאלת הדת והמדינה היא מן השאלות הנוקבות ביותר בחייה התרבותיים והפוליטיים של החברה הישראלית. היא מייסדת מפלגות, מכוננת קואליציות ומפילה ממשלות. היא תופסת מקום בכל דיון ציבורי על דבר החוקה, המשפט וזכויות האזרחים. היא עומדת במוקד הוויכוח בשאלות הזהות והתרבות הלאומית והיא טובעת חותם מכריע על יחסי ישראל והתפוצות. יש לשער כי גם בעתיד הקרוב והרחוק תהווה שאלת היחסים בין דת ומדינה ציר מובהק של עניין ופולמוס במישור הקהילתי, המשפטי, הרעיוני והקיומי. ספר זה רואה אור בעקבותיו של חיבור קודם פרי עטו של העורך: דת ומדינה במחשבת ישראל - דגמים של איחוד, הפרדה, התנגשות או כפיפות (המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים תשנ"ח). החיבור הקודם התרכז בשיטות מכוננות של המחשבה המדינית שפותחו בעיקרן בימי הביניים, ואילו ספר זה מתרכז בהגות אקטואלית שנתחברה ברובה לנוכח המפעל הציוני ומדינת ישראל: לפיכך הקובץ הנוכחי אינו מתמקד רק בשאלות עיוניות אלא גם בשאלות מעשיות וקונקרטיות שהתעוררו בשל המציאות הלאומית המודרנית. עם זאת מצאנו לנכון לייחד מקום לשיטותיהם של ברוך שפינוזה ושל משה מנדלסון, בהיותן מצע הכרחי לבירור שאלת הדת והמדינה בדורות המאוחרים. הספר מתרכז ביצירתם של הוגים מדיניים יהודיים בני זרמים רעיוניים שונים ובני ארצות שונות. הוא נפתח בבירור תמטי של שאלות יסוד בסוגיית הדת והמדינה, חלקו הארי מוקדש לדיון בחיבוריהם ובהשקפותיהם של הוגים מרכזיים, והוא נחתם בהרהורים על מקומה של היהדות במדינה יהודית ודמוקרטית.