“הזדמנה לי חוויה נהדרת שכל אוהב ספרים מייחל לה- לנבור בספרייה שלמה שמישהו החליט למסור ולבחור ספרים ישנים כרצוני. חוויה מהנה ביותר שבהחלט עשתה לי את השבוע. קלסיקות מדהימות מכל הבא ליד. תענוג.
במיוחד נהניתי מהעובדה שספרי ילדים קלסיים רבים הפכו להיות בבעלותי. הראשון שקראתי בזמן שנשרף לי יום שלם במוסך היה ספרו של ז'ול וורן "אל הירח".
קצת שעשע אותי שלבנות תותח שירא טיל לירח נדמה כמעשה פשוט בהשוואה למשך הזמן שלקח למוסכניקים להחליף את ידית הדלת שנשברה ברכבי...
ז'ול מקדים את זמנו בתצורה מדויקת להפליא ומנתח באופן מתמטי-גיאולגי-אסטרנומי-כימי (ובערך כל מדע שתרצו) את הדרוש לבניית הטיל. ניתוחים חברתיים של תרבויות אירופה באמצע המאה ה19 נראים מתאימים ותקפים בצורה משעשעת מאוד לחברה בת זמננו.
אמנם ספר ילדים, אבל מנהגו של הכותב להעמיק את הידע ולפתחו בצורה כ"כ ברורה ומובנת הופכת את ספר הילדים הזה לכיף גדול גם למבוגרים אוהבי המדע.
קראתי פעם כתבה לפיה חשבו שה.ג.וולס בנה מכונת זמן ולכן הצליח באופן כ"כ מדויק לחזות תופעות והמצאות טרם זמנו. אם זה באמת המצב, אני מניח שהוא קפץ למאה הקודמת ואסף את ז'ול וורן לטיול משותף על ציר הזמן.
בקיצור- כיף גדול לקרוא את הספר ולהפוך לילד קטן שוב. נפתח לי התיאבון כך שאמשיך בקריאת הספר הבא של ז'ול וורן לפני שאחזור לספר הקודם שהתחלתי.נראה לי שיותר נחמד להישאר ילד ולקרוא ז'ול וורן מאשר להמשיך בביוגרפיה של בגין. :-)

וכמנהגי, מצורף ציטוט מהספר המקסים :

"באחד הימים- יום מר ונמהר- הכרז שלום בין שרידי הנלחמים: רעם התותחים נדם. נשתתקו המרגמות. ההוביצרים אחסני לזמן בלתי מוגבל, ותותחי השדה החזרו לבתי הנשק. שדות הקרב הפכו לשדות כתנה ומועדון התותח נשאר מחוסר עבודה....
הרי זה איום ונורא ! אמר טום הנטר באחד הערבים... אין מה לעשות ! אין אל מה לחתור ! מה נתעבים החיים הללו ! הו, אימתי ירעימו שוב התותחים בקולם".”