היה מחוכם מצידי ועכשיו הלילה מתחיל חודש ושלוש עשר שנים אחרי שחלמתי את המוות כחדר המתנה לקחתי על עצמי התחייבות לכתיבה רצופה במשך יום ולילה ויום. זו דרך אחת להסתכל על העניין. אולי אני משקר בקשר לסיטואציה, אך זה ענייני בלבד. הסיבה למעשה היא ליצור פורטרט של הדרך הארוכה ומחייבת למטה. יש כאן קצת בשביל כל אחד. כל המושגים האלו המורכבים, נתנו לי אומץ לסמן את המסע בחץ, אולי אחרון. (תמיד אולי אחרון) האמת היא שמדובר בעבודת ליקוט מסואבת מחמש השנים האחרונות. מגושמת ודעתנית. אתם יודעים מי אני, אני יודע מי אתם. אולי נחשוב על זה כשיחה ארוכה בה אני מספר לכם על חמשת השנים האחרונות. בסך הכל אין כאן עניין של תועלת, תועלתנות או עודף פעילות אישית. אני לא ממש זוכר מתי כל העניין התחיל וגם לא ממש פעלתן. ככה זה שיום אחד הופף לחמש שנים. השנים מתחככות בי ואני קורא להם בשמות. הן מרצדות סביבי ואני כאן מרצד מולן בחזרה. אז הנה היא בבקשה:הדרך הארוכה למטה.