"לפני כמה ימים, כשנהגתי במכונית, עצרתי ברמזור אדום. כשהרמזור התחלף לירוק, קצת חלמתי, ומישהו מאחורי צפצף. הוא עקף אותי במהירות, עצר לידי ושאג, 'מי נתן לך רישיון?,' מתוך המכונית שלו בקע שיר שלי עם אלון אולארצ'יק - 'בואי נתחבק'. בתוך שנייה הוא נתן גז וחזר להתנועע לקצב השיר: 'בואי נתחבק / נלך לאיבוד / בואי נתחבק / בסלואו צמוד..."' חגה גולדברג אהוד מנור: "חנה גולדברג מביאה לזמר העברי קול נשי חזק, רענן ומשוחרר, שאינו מתחשב בגבולות שהציבו לו בעבר קולות גבריים." קורין אלאל: "מה שמדהים אותי בכתיבה של חנה הוא הקצב הפנימי של המלים, שהוא מאוד מאוד מיוחד. בכתיבה שלה תמיד יש כמה רבדים. היא יכולה לכתוב שיר על סוסים, ובעצם לדבר על אהבה. רק כשאני מתחילה להלחין שיר שלה, אני מבינה מה הוא באמת אומר. " צביקה פיק: "היא אחת הכותבות הכי טובות שיש. בשירים שלה יש סיפור, יש קצב. לכן מוזיקאים כל כך אוהבים אותה, והקהל כל כך אוהב את שיריה ונהנה מהם." שירי ארצי ("ידיעות אחרונות")( "כפזמונאית שאחראית לשלאגרים רבים ('אין סוסים שמדברים עברית', 'נאחז באוויר', 'אמסטרדם' ועוד), גולדברג יודעת שמלים הן סוג של מוזיקה, ושבאמצעות הקצב הנכון אפשר להרקיד את הקורא... הכתיבה של גולדברג היא נשית... אבל מדובר באישה עם ביצים." גידי אביבי ("הארץ"): "המתח הבלתי פתור בין כאן לשם, בין הכמיהות והתשוקות לבין ההזדמנויות והאפשרויות, מואר בטקסטים של גולדברג הן כקומדיה ('לא רוצה לזמביה') והן כדרמה ('מעין'). במיטבו, המתח הזה אינו מוגדר ישירות במלים, אלא רק מצטייר באמצעותן..." דנה ספקטור ("ידיעות אחרונות")! "אחת הפזמונאיות המקוריות והאהובות בארץ... כתבה כמה מהשירים המרגשים ביותר..."