הלל עומר נמנה עם חבורת צעירים, שנתלקטה בנות הארבעים סביב חוברות ילקוט הרעים. שירתו נתייחדה מתחילתה בצמידותה להוויה הארצישראלית, המתגלה כמערכת של מראות שתייה, וניתן בה ביטוי עז להוויה הפלמ``חית ולמלחמת השחרור. המראות הם הגורם המכונן של שירה זו, ובהם תלויים ערכיה הפואטיים והתמאטיים; ולכן מעיקרה, זו שירה ארצישראלית מובהקת. בתהליך התפתחותה חל בה, לכאורה, מיפנה חד - מהבעה עכשווית, צמודה אל מקום וזמן, אל הבעה ארכאית וארכיטיפית. למעשה, אין זו מהפיכה פואטית אלא התפתחות פנימית, עיקבית, של הנחות יסוד ראשוניות, הגלומות במערכת המראות; כי שירת הלל, בכל שלביה, מצייתת להגיון הפנימי שלה עצמה. צבי לוז, חבר קיבוץ דגניה ב`, פרופסור לספרות באוניברסיטת בר אילן, פרסם מחקרי ספרות רבים, סיפורים ורומאנים.