הספר "שוקו אחרון של ילדות" מתאר בצורה ייחודית ורגישה את סיפורה של ילדה יהודיה קטנה, ששרדה מן השואה - כאשר הדגש הוא על הטראומה של הניתוק ממקום המקלט המוכר והאהוב עליה: המנזר, ובמיוחד אם המנזר המתייחסת אליה כאל ילדתה האהובה. המעבר אל עולמם של הפליטים היהודיים, העלייה לא"י והקליטה במסגרת "עליית - הנוער", מתוארים אף הם מזווית ראייה של קושי ומשבר. לפנינו נקודת - תצפית שונה של "אני מספרת", המתמקדת בחוויותיה, רשמיה ובעיקר בסבלה של ילדה יהודיה, שהמנזר ואם המנזר הפכו בזכרונה למקור ביטחון ופינוק, בעולם שהתמוטט סביבה עקב אירועי המלחמה והשואה. הספר כתוב בדרך הסיפורת הווידויית, במעין "ריאליזם פסיכולוגי", ויש בו כדי להעשיר את סיפורת הזיכרונות בנושא השואה.